The Name is Puss

תסבירו לי משהו.

למה הראש שלי הוא כמו רכבת הרים?עולה ויורד כל היום.

זה כמו ההרגשה הזאת שיש לך כשאתה לא מסוגל להחליט על משהו.

ופאק,נכון או לא נכון,זאת לא אהבה,מהר מדי בשביל אהבה,זה רק למצוא במישהו אחר מה שנאבד זמנית.

ואני אגיד את זה לעצמי,זה לא יתן לי כלום אני יודע.אבל זה המקום הקטן שלי.

זה מוזר להיות בצד הזה של הגלגל,כשמישהי מעוניינת בך,וכולם אומרים לך את זה,אבל אתה סגור רגשית ולא מסוגל להגיב לה.

עוד לא,אני עוד לא שם,לא קרוב.העונש שלי עוד לא נגמר.לא קרוב.

יהיה בסדר,יש אפילו חיוכים,היא חסרה,אבל העיקר שהיא שמחה,גם אם זה לא איתי. :)

אולי אני אתפוס אותה בעתיד חחח.

דברו איתי.

אהה ויש אפילו תמונת מצב בזמן כתיבת הפוסט(משום מה היה לי חשק לצלם את עצמי)