I may be mad
I may be blind
I may be viciously unkind |
| 12/2009
 מחבואים
בבית הענק אנחנו משחקים מחבואים.
האחרים רצים לכל עבר, אני והוא צוחקים.
10...9...8...7....6
הזמן טס וכולם כבר התחבאו.
רצים לכאן ולכאן, הארון קרוב. מושכת אותו פנימה.
צפוף שם, צפוף מדי.
ראשי קרוב לחזה שלו, אני שומעת אותו מתנשם
מביטה לצד, חשוך ואין מקום
הוא מביט למעלה, משתדל לא לזוז, ידיו נשענות על הקירות,
בתנוחת ישו הצלוב.
אני מרימה ראשי אליו, הוא מביט בי חזרה
אנשים בחוץ רצים, צוחקים, 1..2..3
לא היינו קרובים ככה אף פעם
הוא מביט בי
אני מחייכת אליו, נבוכה.
הוא מרים את ראשו בנשימה, חובט בקיר ולוחש "אלוהים ישמור"
אני מסיטה את מבטי, מנסה לנשום עמוק.
הוא מתנשם בכבדות, ידיו מחפשות היכן לנוח,
הוא נוגע במותניי,
הוא כבר נגע במותניים שלי עשרות פעמים בעשר השנים שאנחנו מכירים,
אבל אף פעם לא ככה, במין צורך מהול דחיפות.
אני לא זזה, לא בטוחה איך להגיב
אני שומעת את שמי מבחוץ,
הם עוד מחפשים אחרינו, הוא מוריד את היד מהר.
אנחנו מסתכלים אחד על השני. אני מרימה את האצבע לשפתיים שלי, מסמנת לו בחיוך להיות בשקט
הוא לא מזיז את מבטו
גם אני לא, רק מחייכת ושואלת "מה?"
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
