חלול היה קול נשימותי, צמא לעירנות.

תנועת שפתיי דחסה מילים לשארית המציאות.

איני זוכר את משמעותן.

רוק נזל מפי, חוט רטוב, מיתר רופס חסר כישרון.

התחשקו לי הגויבות, מהיכן שהוא בקע ריחן.

תפיחות הדם על רקמותי היו חיוורות,

ציפורניי אינן מסוגלות לשרוט דבר,

לא עלה בידי להתרומם.

מבחוץ שמעתי את משאיות הזבל

פורקות לשפל את יתרתה של הגאות.

שום דבר בעל חשיבות.

שכבתי על בטני בקצה שרשרת אבולוציונית,

מותש, מסרב להסתגל לתנאים עכשויים של עיר.

הטלפון צלצל. מששתי אחריו כמו אחר פשר קיומי.

נציג סוכנות ביטוח. רצה למכור לי אחריות.

ידעתי באותו רגע - אכחד

כמו אותם יצורי אגדות שמעולם לא התקיימו.