יוצאת מהמקלחת חלקה כלהבה, שבת שלום – קורנות פנייך.

את מוזגת יין. כערסל הוא מתנדנד לך בכוסו. כנברשת יורד ערב

על תכלית הרגע.

גלקסיה במגש פירות ומאוורר מדפדף במגזין. כל רכושך –

חלוק ומוסיקה יפה נישאת אליך כמחווה מהרחוב.

כפות רגלייך יחפות, מרקדות מעט, מדגדגות להן המרצפות.

ניחוח ממטבח רחוק מבטיח לך – שפתיים מפזמות שם מלודיה קלילה.

אחרי עשרים שנה, ענן סתמי התעצב שוב לשפן –

אולי היכן שהוא פנים יפות מצאו קופסא של נעליים

מלאה בחיוכים של ילדותן.