נגיד והכרת בחור.
לא משנה איך.
למדתם ביחד באותה כיתה, הכרתם דרך חבר משותף, באינטרנט...
מפה לשם, משם לפה, התחברתם. התנשקתם. אתם ביחד. את מרגישה אליו משהו? בטח. הוא מרגיש אלייך משהו? בטח.
הזמן עובר. אתם ביחד.
מתקרבים.
מבלים.
נגיד ומישהו קרוב אלייך בא ואומר לך, תשמעי. שמעתי ככה וככה. הבחור הזה לא בשבילך.
ומי שאומר לך את הדברים האלה, הוא מאוד קרוב אלייך. אולי אפילו בקשר דם.
מה את עושה?
ואם את שומעת דברים קונקרטיים? ואם את שומעת דברים שאת חווה על בשרך? ומכירה אותם? ומפריעים גם לך?
את נפרדת ממנו? באיזו טוענה?
האם זה עושה אותך פחות אנושית לזרוק מישהו?
הרי לא זרקת אותו בגלל מי שאמר לך את הדברים, אלא כי זה מפריע גם לך.
זו דעתך.
את לא הולכת בהכרח אחרי מה שאחרים אומרים.
נכון?
המצב כרגע הוא שבאורח פלא, התיישרו פחות או יותר ההדורים ביני ובין אמא.
אבל רפי ואני נפרדנו.
ולפי דעתי אני לא אחזור אליו יותר.
עשיתי לו מספיק עוול לכל החיים.
אני מלקה את עצמי עכשיו כי זה מה שמגיע לי לפי דעתי.
אולי מחר אני אחשוב אחרת.
אבל בינתיים אני גם משוכנעת ששוב לא אמצא אהבה.
למה?
כי אחרי כל בחור זה אותו הסיפור.
את אוהבת ונאהבת ואז קורה משהו, הפעם בהפתעה, אני זו שזרקתי, ואחר כך אני משוכנעת שאף אחד לא יאהב אותי יותר אבל החיים האלה מפתיעים.
עד היום,
שניים שראיתי כל יום
אחד שהכרתי שלושה ימים דרך האינטרנט
עוד אחד שהכרתי חודש שוב דרך האינטרנט
אח גדול של חברה שלי
מישהו שהכרתי דרך האח הגדול הזה
ועוד אחד שהכרתי כמעט ארבעה חודשים, שוב דרך האינטרנט
אולי המסקנה החותכת צריכה להיות, להפסיק להכיר אנשים דרך האינטרנט.
מי יודע
אני חייבת לפרוק... אני צריכה מישהו שיקשיב לי.....
אני צריכה חיבוק ותמיכה ואוזן קשבת...
הולכת בינתיים לנוח קצת ולקרוא משהו
מור.
כינוי:
מוֹר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
