עוד שניונת מגיע לסיומו השבוע השני של השנה. 

לא הברזתי, אפילו לא משיעור אחד, ואני באמת גאה בעצמי. 

אומנם אין לי הרבה קורסים השנה, ובשבוע שעבר התבטל קורס אחד אז מלכתחילה לא היו לי הרבה קורסים ללכת אליהם, בתוספת ליום החופש שיצרתי לעצמי השנה, אבל עדיין, גאה מאוד. 

מה שקורה היום, זה שמתחיל לי קורס בשעה 11, ואין לי כוח לעלות לבית הספר לתקשורת ללמוד. 

בטח עוד מעט זה יעבור לי... אני מקווה. 

מה שאני באמת מתלבטת לגביו זה הסמינר בפסיכולוגיה שבו אני צריכה לנתח עכברים. לא היום אומנם אבל מתישהו במהלך הסמסטר והסמסטר הבא. ועל זה אני צריכה לכתוב עבודה. 

אני לא באמת רוצה לנתח עכברים, וזה סמינר שצריך לעשות בזוגות ואני שונאת את זה. 

בנוסף לעובדה שלומדת איתי מישהי שאני באמת מתעבת. 

אגב, אני כמעט בטוחה שהיא קראה כאן פעם אבל כשחיפשתי את התגובות ראיתי שהן נמחקו. 

אני יודעת בוודאות שהיא כותבת בישראבלוג.

בקיצור , מן הסתם שזה לא מוסיף להרגשה שלי. 

אז אני לא יודעת מה לעשות.

היום אמורים ליצור את הצוותים לעבודה ומרגיש לי כמו שיעורי ספורט ביסודי all over again. 

תכלס ברובם כלל לא השתתפתי, מה שמסביר למה אני נראית כך היום.

בכל אופן...

לדברים קצת יותר חיוביים. 

שלשום לא ממש הרגשתי טוב. כנראה שהתייבשתי בשבת ובמהלך היום ניסיתי לשתות כמה שיותר מים ולא הפסקתי לרוץ לשירותים.. זה היה די סיוט. 

חזרתי מהלימודים בשש ורבע ולא עשיתי יותר מדי.. עד ששמעתי דפיקות נמרצות בדלת של הקרוואן.

ראיתי ששותפה שלי לא יוצאת מהחדר לפתוח, אז אני קמתי.

דנה, החברה הכי טובה שלי, וידיד שלי, אותו אחד שהזכרתי בפוסט הקודם (זה שאני קצת הרבה מאוהבת בו כרגע) הפתיעו אותי ובאו להעביר את הלילה באריאל.

הייתי בהלם..

הרגשתי כאילו עושים לי מסיבת הפתעה.. וכבר עשו לי פעם אחת מסיבת הפתעה, לפני כמעט שלוש שנים. (וואו זה מלא זמן), אז אני יודעת מה ההרגשה.

הם ישר התחילו להכין ארוחת ערב ואני כולי מרגישה זוועה ונראית זוועה גם, אבל היה כל כך כיף!!

ישנו כולנו בחדר שלי , והלכתי לישון מחובקת עם הבנאדם שהכי רציתי להיות איתו באותו רגע.

הם שיחקו אותה בענק. (יש לציין שהרעיון היה של דנדי,כפרות עליה.)

יש לי עוד כמה וכמה דברים להספיק השבוע, אז בנימה באמת אופטימית יחסית זו, אני פורשת..

רציתי לכתוב עכשיו "לילה טוב" אז זה באמת צריך לתת לכם אינדיקציה לכמה אני לא מפוקסת כרגע.

מור.