"את יודעת, " הוא התחיל להגיד, הרגשתי את הנשימות הרכות שלו.

"מאוד חסרת לי." 

שלחתי יד וליטפתי את הפנים שלו.

"גם אתה חסרת לי."

הבטתי בעיניו הירוקות וראיתי את אלון שלי.. שהיה איתי כל כך הרבה זמן.

"חשבת עליי?" הוא שאל.

היינו כל כך קרובים.

כל מה שראיתי לפניי היו השפתיים שלו.

הנהנתי בראשי וכשעשיתי כך, פניי התחככו קלות בשלו.

"גם אני חשבתי עלייך." 

הדיבור שלו הרעיד אותי.

הוא פתח את שפתיו ועטף את שלי בנשיקה.

ריגושים מילאו אותי בכל הגוף כשטעמתי אותו שוב אחרי זמן רב  כל כך שלא התנשקנו.

ריגושים ישנים, של פעם.

של ההתחלה.

הלשון שלו חיפשה את שלי והרגשתי את הידיים שלו אוחזות בצווארי.

אחזתי בו, לא מצליחה עדיין להאמין שזה אלון שאני מנשקת.

אחרי שהפסקנו, לחשתי, "התגעגעתי לזה."

"התגעגעתי אליך."

אלון נאנח.

"בחיים שלי לא חשבתי שאנשק אותך שוב. "

הבטתי בעיניו.

"וזה הדבר הכי טוב שקרה לי."

הוא הזיז קווצת שיער מפניי ושוב נישק אותי.

אחר כך שכבנו, אוחזים ידיים, על השמיכה, מביטים בשמיים.

"איך היה בהודו?" 

שאלתי אותו.

"בחודשיים הראשונים לא יכולתי להפסיק לחשוב עלייך ועל זה שעזבתי אותך." 

"באמת?" הסתכלתי עליו.

"האנשים שהכרתי שם ממש חשבו שכישפת אותי או משהו כי לא הפסקתי לדבר עלייך. הם אמרו שאני צריך לשכוח ממך כי בשביל זה באתי לשם. בשביל להתנקות. אבל.. לא יכולתי. עד שפגשתי את שירה. היינו ביחד בערך חצי שנה. אבל גם, תלוי למה את קוראת ביחד. אחרי חצי שנה התברר לי שהיא השאירה חבר בארץ, והם לא דיברו בכלל על מה קורה ביניהם לפני הטיסה. ויום אחד הוא פשוט הופיע שם, אמר שהוא התגעגע אליה מאוד ושהוא רוצה שהם יחזרו. שהיא תחזור לארץ."

אלון הביט בי.

"את מבינה? לא היה לי מה לחפש אצלה יותר. מה גם שכל יום שעבר התחלתי להרגיש שזה לא זה. ההתרגשות של החודש הראשון עברה אחרי כמה זמן. התגעגעתי לדבר האמיתי שהיה לי איתך. מאז שנסעתי הרגשתי שעשיתי טעות כשהשארתי אותך פה. רציתי שתהיי איתי בהודו. נהניתי שם. היינו הולכים למסיבות כל לילה. מבלים. שותים. מעשנים. שוכחים את עצמנו. כל כך רציתי אותך באותה תקופה רותם. הצטערתי שלא הייתי איתך יותר בקשר. אבל אחרי שרותם אחותי אמרה לי שהתחלת לצאת עם אלעד פתאום חשבתי שאולי אני עושה טעות ואנחנו לא צריכים לחזור לדבר.

היא סיפרה שאתם מאושרים ביחד ושמחתי בשבילך. שמחתי שהצלחת לעבור את מה שהיה בינינו ושיש לך מישהו חדש."

שתקנו כמה דקות, אני מעכלת את מה שאלון אמר לי.

"הסיפור הזה נגמר. הוא לא מעניין אותי יותר. באמת היינו מאושרים תקופה מסוימת וכל כך כאב לי שהוא חתך את זה בפתאומיות כזאת, ובכלל בלי אזהרה מוקדמת." 

אלון התרומם קצת, נשען על המרפק שלו והביט בי.

הוא ליטף את שערי ואת פניי ואז שאל בשקט, "שכבת איתו?" 

הרמתי את מבטי אליו, מסתכלת לו ישר בעיניים.

"כן." עניתי בפשטות.

"מיותר בכלל לשאול אם שכבת עם שירה, נכון?" 

"זה מפריע לך?" 

פתאום, אחרי שהוא שאל את זה, למרות שעבר כל כך הרבה זמן, ולמרות שהיה לי את אלעד והכול, הרגשתי משהו נחמץ בתוכי.

כן, זה הפריע לי. אבל מה כבר יכולתי להגיד? 

"זה לא משנה." פטרתי את עצמי.