כשאת חולמת חלום כל כך כחול על מישהו,

שאת מתביישת בעצמך?

שבוע עמוס מאורעות עבר על כוחותינו...

אני זוכרת שפעם הכתיבה שלי הייתה מאוד זורמת וחופשיה, לא הייתי מסתכלת על כל מה שאני מקלידה עשרים אלף פעם בשביל לראות אם יש טעות אבל זה היה פעם... חחח כנראה.

אני שומעת ברקע את הדיסק החדש של אברהם טל, דיסק מצוין.

אני כותבת מהמחשב הנייד של אמא, לכן אני בסלון, והדיוידי מנגן את הדיסק. איזה כיף.. אף פעם לא שמעתי דיסק בדיוידי הספציפי הזה.. האיכות מצוינת..

עוד מעט אני מנקה את כל הבית בשביל לא להתנוון.. העיקר הייתי אסירת תודה שיש לי קצת חופש ועדיין, השעון המעורר צלצל בשמונה ולא הפסיק!!! כנראה שמתי נודניק פעם ושכחתי. השעון המעורר בפלאפון שלי קצת מוזר. לא חשוב. בכל מקרה, הוא צלצל וצלצל אז בסופו של דבר קמתי. השיר ששמתי בשעון מתנגן לי בראש..

במשך ארבע וחצי השעות שאני ערה הספקתי לעשות לעצמי אחלה של ארוחת בוקר, חביתה וסלט עגבניות עם בצל ירוק וזיתים (נחמד, אף פעם לא ניסיתי את השילוב הזה), וראיתי את הסרט "פארק היורה", פרקים אקראיים של פרויקט ביפ בהוט ויאודי, ולהכין את כל הבית לניקיון.

יפה אה?

~

חיטטתי במגירות פה ליד שולחן המחשב בסלון ומצאתי את כל התכשיטים שאמא שלי הכינה בזמנו ועדיין לא הצליחה למכור.

יום אחד היא החליטה שהיא רוצה להכין תכשיטים (קומיקאי אחד עשה פעם מערכון על הקטע הזה שיש שלב מסוים שבו האמא נעשית אומנותית.. חח ממש אהבתי את הקטע הזה אבל אני לא זוכרת מי הקומיקאי) בכל אופן, ראיתי את התכשיטים והתחלתי למדוד כל מיני צמידים סרוגים, צמידים רגילים מחרוזים מרהיבים וססגוניים, שרשרות משולבות חרוזים וחוטי מתכת, וטבעות סרוגות עם חרוזים מוזרים מכל המינים.

אימצתי לעצמי שני צמידים וטבעת :) מגיע לי מה, אני הבת של האמנית :) אני אייחצן את המוצרים חחח

בתקווה למקור צילום נורמלי (המצלמה שלי בפלאפון נדפקה), אני אצלם אותם ואעלה לפה את התמונות מתישהו.

~

ביום ראשון הייתה לנו השתלמות בפנימיית שטיינברג בכפר סבא, על כללי זהירות וסדנת עזרה ראשונה. החלק הראשון היה ממש משעמם אז אני לא אתעכב עליו, לעומת זאת החלק השני (סדנת העזרה ראשונה) היה ממש ממש כיפי. העביר לנו אותה בחור ממש חמוד בשם אדם, שסתיו נטלי ואני לא יכולנו להוריד ממנו את העיניים. יש לו שיער מוזר כזה שיודעים מיד שהוא לא יכול לסדר אותו בשום אופן. אדרבא כשהוא התחיל לדבר, השיער היה קצת שטוח אז כאילו בכוונה הוא שלח יד ופרע את הבלורית השופעת שלו וקווצת שיער הזדקרה למעלה וזה היה דבר הכי מצחיק בעולם...

פלטתי בשקט ,"אח שלו משהו שם עם השיער שלך לא בסדר" וסתיו ואני התפוצצנו מצחוק.

הסדנה עצמה הייתה מעניינת והכרחית, ואחריה קיבלנו כרטיס מקופל כזה עם ההוראות בקצרה, של מה לעשות כשמישהו מאבד את ההכרה או מתעלף. איך לבצע החייאה ועוד.

אחרי ההשתלמות, נטלי נפרדה מאיתנו והלכה הבייתה, וסתיו ואני שמנו פעמינו לכיוון קניון השרון להחליף דיסק שסתיו קנתה בשבוע שעבר.

~

בסופו של דבר סתיו לא מצאה שום דבר ואני מצאתי את הדיסק של אברהם טל אז לקחנו אותו.. חח

אחרי הקניון נסענו לתל אביב, לביתה של סתיו.

בדרך פגשנו את אחד החברים הקרובים שלה, נמרוד, ודיברנו איתו קצת.

בחור ממש חמוד :)

ישנתי אצל סתיו באותו יום, כי למחרת היו לשתינו שמירות בבסיס, שעליהן אפרט יותר מאוחר.

בלילה יצאתי לבילוי הראשון האמיתי שלי בעיר תל אביב, עם החבר'ה של סתיו, ישבנו ב"מוזס", אני אנקוב בשמות היות ואף אחד מהם לא קורא פה, היו: אייל, רינון, ענבר, גלי, מישה, בן-יה,ואני. יכול להיות ששכחתי מישהו? סתווי תקני אותי אם את שמה לב. 

ממש נהניתי למרות שנראיתי כאילו לא ישנתי חמישה ימים, לא היה לי איפור, אז הייתי גם לא מאופרת, ולבשתי מכנסי טרנינג שחורים וחולצה אפורה שקניתי לא מזמן ב"תמנון." מזל שלפחות נשארה לי קצת ההחלקה.

בקיצור, יכולתי להיראות יותר טוב.. חחח אבל לא נורא. לא היה אכפת לי כל כך.

חזרנו עם גלי לבית של סתיו בסביבות שתיים בלילה.

הלכנו לישון כשאנחנו סחוטות מתות, לקראת יומיים שמירות בבסיס.

~

שמונה בבוקר ואנחנו בתל כביר.

הראשון שראיתי בבסיס הוא דקל, שהיה המש"ק שלנו בקורס ואחריו יצא לקצונה, וכיום הוא מא"ז באחד המחוזות במרחב מרכז.

יותר מאוחר נודע לנו שהוא הקצין התורן של השמירות :) ואלו היו אחלה חדשות.

קיבלנו נשק מברק הנשק המסוקס :) ואני עליתי ראשונה לשמירה, ביחד עם ניצן, מש"ק חדש במחוז השולט שלנו. (שרון).

לבשתי על עצמי אפוד (אויה, הזוועה), ושמתי את הכומתה על הראש, וכאן הפרוצדרה נגמרה.

התיישבתי על הכיסא, המפתח לשער היה אצל ניצן, הוא פתח וסגר לכל מי שרצה להיכנס או לצאת ואני פשוט עודדתי אותו מוראלית.

חחח זה היה מאוד משעשע. ככה נראות השמירות בחיל החינוך והנוער.

בזמן השמירה היו איתנו עוד מלא אנשים שבאו להחזיר נשק מאל"ל, אבט"ש או משהו בסגנון.

דיברנו וצחקנו וסיפרנו בדיחות, עד שהמצחיקן הראשי, עדי, נחל"וואי פרק משימה שהיה איתנו, היה צריך ללכת כי ההורים שלו באו לקחת אותו.. :(

נשארנו לבדינו.

בשעה שתיים בערך עלינו לתוך הבסיס ונעלנו אותו, החג עומד להיכנס ואסור לנו עכשיו במשך החג לצאת מהבסיס.

הלכנו לאכול צהריים בחדר אוכל ואחר כך ניצן עשה רשימת שמירות ושעות.

השומרים על הבסיס בערב חג הסוכות היו: בנות- סתיו ומור (אני)

                                                     בנים- ניצן ואביחי.

                                                     סמלת תורנית- ענבר (מש"קית במחוז ירושלים)

                                                     קצין תורן- דקל.

השמירה בתוך הבסיס, נעשתה בצורה כזו: יש חלון שמשקיף על השער הראשי, וכל מה שהיינו צריכים לעשות זה לשבת על הכיסא ולהסתכל מהחלון. זה הכול.

ציוד השמירה מונח לפנינו, קסדות, מימיות, אפודים מ"ק קטן חמוד (יותר כמו ווקי טוקי חחח), ואנחנו על הכיסא. יושבים ושומרים.

זאת כל השמירה.

הבנים שמרו כל אחד לבד (המשמרות היו של ארבע שעות) ואנחנו שמרנו ביחד. כי בנות שומרות ביחד. ככה זה.

השתדלנו להיות עם כל מי ששמר במשך רוב השמירה שלו כדי שלא יישאר לבד.

אביחי ואני הלכנו בשלב מסוים לקנות קולה מהמכונת שתייה בקומה למטה, ומצאנו בלשכת הפרט רמקול מנותק ולקחנו אותו ואביחי חיבר אותו לנגן שלו ושמענו מוזיקה.

אגב, במקום לשמור עד שלישי בערב, שזה מה שחשבנו שיקרה, שמרנו עד רביעי בבוקר.

שזה לא נורא, אבל זה הרס קצת תוכניות.

היה לי ממש כיף, באמת. לא נהניתי ככה אף פעם.

ביום שלישי זרקנו את כל האוכל המגעיל מהחדר אוכל והזמנו המבורגרים מקרליבך.

עשינו לנו ארוחת ערב בחדר צפ"ה שסתיו ואני ישנו בו (אבל אסור לגלות) וזה היה ממש נחמד וכיפי.

בכלל, התחברנו לכולם בשניות.. זה היה מתבקש כזה. אני לא יודעת.

אני גם לא יודעת איך להסביר את זה כל כך.. אנחנו הולכים לשמור ביחד, אז לא לדבר? לא לנסות להכיר את מי שתקוע איתך בבסיס לכל החג?

בדיעבד, אני מצטערת שלא לקחתי מאף אחד טלפון, אבל הוספתי את אביחי וענבר לפייסבוק, שזה כבר משהו.

את ניצן אני מקווה לראות מתישהו באיזה יום מחוזי שיהיה לנו.

אני חושבת שנדלקתי עליו.. כאילו, הוא נורא חמוד ודיברתי על זה המון עם סתיו, לרגע נדמה היה לי שחזרתי לכיתה ט.'

בכלל, זה היה מצחיק נורא מה שהלך שם ביומיים וחצי האלה..

ולמרות זאת, אני בהפסקה.

ואני יודעת שהכרזתי הפסקות בעבר, כולל מעבר לצד השני. להפוך להיות לסבית  וכאלה, אבל הפעם.. אני לא מכריזה הפסקה. אני פשוט... נותנת לחיים לעבור. אני לא אזום יותר. משך תקופה.

וזהו.

אני מסכמת את השבוע הזה כעמוס מאוד. כיפי מאוד. טעון מאוד.

נהניתי.

הרגשתי קצת יותר בצבא.. אתם יודעים, לא ממש יודעים מה זה כשתקועים בפנימייה אזרחית חמישה וחצי ימים בשבוע.

האמת שכל החוויה הזאת גרמה לי לשקול מעבר לתפקיד קצת יותר צבאית אבל לא נראה לי שזה יקרה.

אני מתגעגעת לילדים שלי ורוצה לראות אותם ולהכין להם פעילויות ובאופן כללי להישאר.

אלה תהיות שעוברות לי בראש מדי פעם.

אגב, המש"קית שלי רשמה אותי את נטלי ואת סתיו לתגלית :) אני ממש רוצה לצאת לזה.. שמעתי שזאת חוויה לא נורמלית.

אז זהו, לא צריך ממש לעבור תפקיד.

יש את ההפוגות האלה שעושות את העבודה.

~

ובנימה זו, הזמן שלי קצר והעבודה די מרובה.

שיהיה לכל הקורא את המילים האלה, חג שמח :)

אני הייתי מור.

תודה. D: