וסופסוף יש לי קצת זמן לעצמי...אני בבית, אחרי שבוע מאוד עמוס בפנימייה. מחר אני קמה בשש בבוקר בשביל להגיע לראש העין, לבקר את סבתא שלי ולהגיד לה שנה טובה ואחרי צהריים אנחנו נוסעים להרצליה לסבא וסבתא השניים שלי, לעשות שם את ערב החג.. וביום שלישי אנחנו עדיין בהרצליה ואני לא בדיוק יודעת מה יהיו התוכניות שלנו. וזהו... בחמישי אני כבר חוזרת לפנימייה ומתחילים לעבוד במלוא המרץ על השבת הסגורה הבאה..

ואין לי כוח יותר.. פרשתי....

חג שמח לכולם!!! שנה טובה וכאלה :] 

מורקי

הטיול הראשון שלי עם החניכים נחל הצלחה מבחינתי.

יצאנו בסביבות תשע מהפנימייה לכיוון ירושליים.

אני לא חושבת שקלטתי עד היום מה גודלה של העיר המופלאה הזאת. אני באמת חייבת לבקר שם יותר.

בדרך לעיר העתיקה, אלפי אנשים הציפו את הרחובות. אלפים!! בני נוער שזהו הבילוי הלילי שלהם וכל מיני שכנראה, היו כמונו, בדרך לסליחות, מנצלים טוב את היום האחרון.

נפעמתי לחלוטין מחיי הלילה השוקקים של ירושלים. באמת. נסענו באוטובוס בפקקים ומכל עבר אנשים אנשים ועוד אנשים. אפילו בדיזינגוף תל אביב לא נראה לי שיש כמות כזו..

מה שהלך בכותל, היה כמובן עוד יותר מטורף.

לקח לנו זמן למצוא את המדריכים שלנו, להתחלק בחזרה לקבוצות שלנו (שכבה צעירה, שכבה בוגרת, י' נעל"ה, י"א נעל"ה) ולהתחיל את המסלולים השונים.

בסופו של דבר בחורון נחמדון אחד הציג את עצמו כמדריך שלנו ועקבנו אחריו. (למי שעדיין לא יודע, אני מדריכה את השכבה הצעירה, שרק בינינו, הם הקבוצה הכי חמודה בפנימייה).

המסכנים הקטנים היו עייפים מאוד כי הם היו אחרי אימוני כדורגל, והח"תניקים שלי היו אחרי טיול ובכל זאת שיתפו פעולה יפה וניסו לא לרטון יותר מדי.

שוב לטייל בעיר העתיקה, הזכיר לי את סבא מורנו שגדל בה, וזכרונות מהטיול המשפחתי האחרון שלנו הציפו אותי.

זה היה בפסח, כשגם למוסלמים ולארמנים ולנוצרים היה חג כלשהו, והעיר הייתה מוקפת שומרים ושוטרים וחיילי מג"ב שאסרו להיכנס.

שני שוטרים על סוסים חסמו את הכניסה לעיר, ועוד שניים לא על סוסים בדקו טוב טוב מי רוצה להיכנס והחליטו אם לאשר לו או לא.

סבא היה מאוד מאוכזב, הוא רצה שנראה איפה הוא היה גר.

לכן, הוא שיקר.

הוא אמר לשוטר שאני, אימא, סבתא שלי ודודה של סבתא שלי, עולות חדשות מבולגריה, ויש לנו היסטוריה פה, ואנחנו מאוד רוצות לראות את המקום.

וזה עבד.

נכנסנו פנימה וראינו את המצעד הארמני שהיה מאוד יפה ומרהיב, וטיילנו בשוק הערבי, וראינו בדיוק איפה סבא חווה את הילדות שלו. זה היה מאוד מרתק.

ובחזרה לטיול סליחות.

אחרי סיבוב לא ארוך מדי במחוזות העיר העתיקה, הגענו לכותל. לא מצאנו את הידיים והרגליים. ניסינו לאתר מקום שבו נוכל לשבת והילדים יוכלו לבוא אלינו אחר כך.

שלט גדול של שמירה על צנעת הפרט עשה את העבודה, וכל הצוות העייף התיישב מתחתיו, ופתחנו לילדים זמן חופשי ללכת לכותל (כשעתיים, שזה בערך הזמן שהיה דרוש רק בשביל לפלס דרך) ובינתיים אנחנו נחנו, אכלנו, שתינו ונרדמנו.

הייתה לי שיחה נחמדה עם אחד החניכים שלי שהרגיש קצת לא טוב. הטיול היה הזדמנות מצוינת לשיחות אישיות.

אחר כך נרדמתי עליו. והוא טוען שמרפקתי אותו!!! אז הוא מרפק אותי בחזרה והתעוררתי בבהלה ואחר כך התברר לי מה קרה.. חשבתי שהולכים או משהו אז הוא מעיר אותי.. אבל בכזאת דרך?! חחח

היה קורע לב לנסות להעיר את כל הקטנים כשהגיע הזמן לחזור לאוטובוסים..

חניך אחר שלי היה חמוד במיוחד.. כולם כל כך מתוקים כשהם ישנים..חח

בקיצור, אחרי שכולם התעוררו ואחרי שמצאנו את האוטובוסים שלנו, חזרנו לפנימייה עייפים מאוד מאוד וכולם הלכו לישון.

בדיעבד, ישנתי רק שבע שעות. וזה ממש לא הספיק לי. הכרחתי את עצמי לקום ברבע לאחת ובקושי הצלחתי לפקוח את העיניים.

ואני עוד חשבתי שיהיה לי כוח לעשות משהו היום.......

אני מקווה שטיהור הנפש ייעשה כמו שצריך השנה, כי אני באמת מרגישה שאני צריכה את זה.

במיוחד אחרי מה שקרה איתו.

הלכתי לסיים כמה דברים שקשורים לשבת כי כרגיל אין לי ממש חיים ויש עוד מלא דברים לעשות..

שתהיה שבת שלום ומבורך לכולם!

מור.