אני חיה כבר 17 שנה ובאמת שעברתי הכל בחיים..כשאני אומרת הכל זה הכל!אז יש גם שינויים שלא תלויים בך כמו-
אני מדברת על זה שלא גדלתי עם אבא האמיתי שלי כי הוא היה משותק וטיפלו בו בבית אבות.אני מדברת על זה שהיה לי אבא חורג מיתעלל בלי שום סיבה.אני מדברת על זה שאמא שלי היתה חולה סופנית ועברה המון ניתוחים וטיפולים שרק החמירו את המצב שלה ולא עזרו.מגיל 7 בערך עד גיל 10 וחצי אמא שלי היתה חולה מאוד.והיא היתה כל כך רזה!היא לא היתה מסוגלת לאכול ביכלל.ובגיל 10 וחצי היא ניפטרה בדיוק כשבא עוד רופא שהיה התיקווה האחרונה שלנו.אני זוכרת שהוא בא ואמרנו לו לחכות בחוץ כדי שנוכל להגיד לה להיתראות.אני האחרונה שניפרדה ממנה והיא בדיוק מתה.זאת הפעם הראשונה שראיתי מישהו מת.הייתי אז בת 10 וחצי קצת פחות.היא היתה ממש רזה כמו תמיד והיא היתה ממש לבנה עם מבט ריק בעיניים וראש שמוט לאחור.ואני היסתכלתי שם פשוט לא מאמינה שזה קורה.כל ה-4 שנים בערך שאמא שלי היתה חולה אפילו לא פעם אחת חשבתי אפילו על זה שאני אאבד אותה.וככה נישארנו 3 אחים ואחות עם האבא המיתעלל שאז גרנו בהודו באמצע שום מקום ,זה היה הרגע הכי מפחיד בחיים שלי.אני זוכרת שניסו לעודד אותי אבל לא היסכמתי לקבל את זה שזהו,אמא עזבה,וחיכיתי כל רגע לראות אותה ניכנסת. בגלל שהינו בהודו אז שרפו את הגופה שלה.עכשיו אין לי אפילו קבר לחזור אליו ביום השנה שלה.
ואז חזרנו לארץ והוא עזב אותנו אצל האחים החורגים שלי(מנישואים קודמים של אמא שלי).ומאז דווקא החיים הישתפרו.בהתחלה הייתי ממש סגורה לכולם ולא אהבתי אף אחד ולא היתקרבתי יותר מדי.אנחנו מישפחה עכשיו גדולה עם הרבה אחים ואמא ואבא חורגים טובים!למרות שהבעיה היא שהם מצפים שאני אקרא להם אמא ואבא אבל ממש קשה לי להוציא את המילים האלה מהפה אחרי כל מה שהיה לי וזה מבאס אותם.
מה שאני מנסה להגיד מכל זה שהכל בסופ בחיים הולך ומישתפר!היום אני מאושרת ויש לי הרבה חברים טובים ואני מאוד פתוחה לכולם.ונכון שמה שעברתי זה קשה ועובדה שלא שכחתי ואני צריכה לחיות עם זה אבל זה היה בעבר.עכשיו אני חושבת רק על החיים מגיל 11 וזה מעודד אותי מאוד!
אין לי בעיה לכתוב פה על כל זה בגלל שאף אחד לא יודע מי אני פה ולא מכיר אותי וזה דרך טובה להוציא הכל אחרי כל השנים האלה שהכל שמור בפנים.ומה שאמרתי פה זה לא הכל מה שעברתי..זה חלק.יש פשוט כמה דברים שאפילו פה אני לא מעזה ליכתוב כי אני ממש מנסה כמה שיותר לא לחשוב על זה.מעדיפה לקבור ולהסתיר ולהדחיק.העיקר לא להעלות את זה.
טוב אז אחרי כל הוידוי הזה אני אלך לי לאכול.ואפ פעם לא סיפרתי לאף אחד שום דבר ממה שכתבתי פה.
בי בינתיים:P
בבלוג זה
בכל הבלוגים
