נפגשנו שוב.

אחרי הרבה זמן שלא התראנו. פתאום ראיתי אותך. קראתי לך.התישבת לידי. ושתקנו. שתיקה מביכה שכזו.

והלב שלי. הוא עוד שנייה קרע את העור והאיברים המקיפים אותו. ופתאום. היה לי קשה לנשום.

חשבתי לעצמי. והבנתי. סופ - סוף הבנתי. שאני כן אוהבת אותך. ואתה כל עולמי.

ובכל מצב שאני צריכה מישהו. או משהו. זה אתה. רק אתה. אתה הדבר הראשון שאני חושבת עליו שאני קמה בבוקר. והדבר האחרון שאני חושבת עליו לפני שאני נרדמת. אני רואה אותך בתמונה.אני ישר מקנא במי שאיתך. אני ישר רוצה להיות שם איתך. אני מתגעגעת. אף פעם לא התגעגעתי ככה למשהו. אף פעם.

הסתכלתי עליך. אתה שונה מאחרים. אתה מיוחד. אתה הבן - אדם שאני אוהבת.

דיברנו קצת. הלב נרגע. כנראה הוא התרגל עליך. התרגל הרגשה המדהימה הזאת. שרק אתה גורם לה.

וניסיתי לשכוח אותך. וניסיתי לעבור הלאה.

אני לא מסוגלת. אני לא מסוגלת לראות את עצמי בלעדיך.

אתה מעצבן אותי. אני סולחת. בלי לחשוב לשנייה. המחשבה הזאת. שאני כועסת עליך. הורגת אותי.  

אני רוצה להנציח את הרגעים שלי איתך. אני ואתה.

אני מסתכלת על החדר שלי. וכל דבר. מזכיר לי אותך. כל דבר. אותך.

לא התכוונתי להתאהב. אבל בכל זאת. התאהבתי.

לא התכוונת לאהוב אותי חזרה. אבל אתה כן.

רק מחשבה אחת עליך. מספיקה. כדאי להשאיר את שאר העולם. מאחור.

אני מנסה לשכנע את עצמי. אתה לא האחד בשבילי. אבל ככל שאני חושבת יותר. יותר אני רוצה אותך איתי.

מה לא הייתי עושה. בשביל הזדמנות. אחרונה.

אני אשמור אותך. הסוד הקטן שלי.מי צריך לדעת.? אתה. היחיד שצריך לדעת.

יום אחד אני עוד יתחרט על כל זה.

כשאני רואה אותך מחייך. אני יודעת שהכל בסדר.

כשאני שומעת אותך צוחק. זה תמיד יום יותר טוב. מאתמול.

אשתדל לשכוח את כל השאר. כל עוד אתה איתי.

האהבה הזאת הורגת אותי. אבל אתה היחיד.

אני רוקמת לעצמי חלומות.

ואתה. אתה אחד מהם.

הלוואי והייתי מספיק חזקה. מספיק חזקה כדאי לנשום בלעדיך.

קטע שקראתי בבלוג.

ומאוד התחברתי אליו.

תגיבו:]