אלוהים, זה פוסט שאת תאהבי.

בפוסט הזה אני לא אכתוב על דברים שקרו לי, רק על מחשבות שצצו לי בראש.

נכון שכשאתה לבד, אתה שם יותר לב למה שקורה סביבך?

אז ביום הזה שירד טיפה גשם, נסעתי לבד בהסעה , ושמתי לב, שבשלב מסוים של השקיעה , השמים היו לגמרי צהובים. וזה היה מגניב.

צילמתי את השקיעה באותו יום, אבל לפני שזה נהיה צהוב.

כל השמים היו נראים כמו החלק הכי צהוב פה.

אתם יכולים להסביר לי , למה אחרי שירד טיפטוף כל כך קטן של גשם, יש פקק? כאילו מה, אנשים מתלהבים מזה שיש גשם אז הם יוצאים מהמכוניות שלהם ובוהים בו?

בכל מקרה היה לי מאוד נחמד באותו שיעור נגינה.

קיבלתי יצירה נורא יפה.

וגיליתי שאני ממש אוהבת טעם של עלה חדש.

אוף, אני שונאת חורף.

וממש מרגישים אותו עכשיו.

הדבר היחיד שאני אוהבת בחורף זה שלג, ואין אותו פה. כל חורף מחדש אני צריכה לשמוע את המשפט "כבר חמישים שנה לא ירד שלג בתל אביב". כמה מעודד.

הדבר הכי מוזר אצלי זה שכשקר , יש לי חשק לסרוג.

כן,כן, אני סורגת.

*שלוש דקות לצחוק*

וכאילו, אני לא צריכה להתחיל לסרוג בחורף , אני צריכה שזה יהיה מוכן לחורף.וזה ממש מוזר.ומעצבן.

 בזמן האחרון יצא לי לחשוב הרבה, והגעתי למסקנה שיכול להיות שאני מסתובבת עם האנשים הלא נכונים.

יכול להיות , שאני חושבת שהם חברים שלי , כי פעם זה היה ככה, ועכשיו כשזה השתנה, אני עדיין רגילה לקרוא להם ככה, ואולי אני צריכה להפסיק.

זה שונה עכשיו. אני מרגישה כאילו הם אנשים אחרים לגמרי, או אולי אני.

הבנתי את זה אחרי שדיברתי עם חברה שלי, שאני בקשר איתה מכיתה ב', וניסיתי לספר לה מי החברים שלי...ולא ממש הלך לי.

אני מרגישה שקשה לי להתבטא, או שאני מתבטאת בצורה מוזרה מאוד.

בטח גם אתם מרגישים את זה.

לא נורא, זה משבר של הרגע.

משפט נחמד מספר אחד שאני קוראת "רק כשאתה חולה אתה שואל את עצמך למה מעולם לא הודית, במהלך החודשים שהיית בסדר גמור, על כך שאתה בריא"

ועכשיו ציורים.