שלום לכם חברי הנושמים עדיין.

היה לי כיף בשבוע האחרון של השביתה .

הייתיבשיעור הראשון באוניברסיטה.

זה קורס מבוא לספרות צרפתית.

ונחשו מי המרצה שלי?

עמנואל הלפרין XD

חשבתי שהוא יהיה משעמם.

אבל הוא היה זקן חביב ומצחיק.

אח שלי לא היה 4 ימים בבית והיה לי שקט ושלווה. היה כ"כ כיף.

ואין לי שום דבר לכתוב לכם.

חוצמזה-

קטע משיחה עם אחותי כשהייתי מאוד מעוצבנת עליה שהיא ניתקה אותי מהמחשב-

היא"הדר תשטפי ותקלפי את הביצים"

היא"הדר תשטפי ותקלפי האת המלפפונים"

אני"מה עוד?! את רוצה שאני אשטוף ואקלף גם את הרצפה?!"

אי פעם שמתם לב לזה, שהקצה העליון והקצה התחתון של מלפפון , לא דומים?

עכשיו, תהפכו אותו.

נכון שגם עכשיו הם לא דומים?

אין לי שום דבר באמת חשוב או מעניין לכתוב, אז תצטרכו להסתפק בזה.

פינה קטנה וקצרה- בשביל מאור-

רק שתדעו לכם שמאור הוא איש שפל ומגעיל.

הוא לא נתן לי סימן שאלה כשהייתי צריכה אותו.

הוא לא עזר לי לכתוב את הפוסט הזה!

למרות שבסוף, הוא כתב בטעות ,אני עדיין לא אסלח ולא אשכח.

מאור, תהיה בטוח שזה יתנקם בך.

זהו.

עריכה-

שיחה עם אחותי אתמול:

היא:"הדר תנגבי את השולחן"

*אני מנגבת*

היא:"יש סמרטוט את יודעת"

אני:"עם היד זה יותר יעיל."

היא:"לפעמים אני לא מבינה מה רמת ההיגיינה שלך"

אני:"76"

היא:"מה?"

אני:"רמת ההיגיינה שלי היא 76"

היא:"מתוך כמה?"

אני:"10"

היא:" כן, ואני חזיר בר"

אני:"או, סוף סוך את מודה!"

יו...נזכרתי מה חלמתי בלילה..

זה היה כ"כ מפחיד.

חלמתי שמלאך המוות עמד ליד הג'יפ של השכנים שלי, וטיטא משהו שנראה כמו עפר לתוך הבית שלהם.

הוא הסתכל עלי כי ראיתי אותו מהחלון, ולא היה לו פרצוף אבל יכולתי לראות שהוא מסתכל עלי,והוא צחק צחוק נמוך מרושע כזה.

אחותי וחברה שלה היו בבית וחברה של אחותי גם ראתה את זה ושמעה אותו .

אני בטוחה שזה קשור איכשהו לשכנים שלי.

אולי אני אלך לבדוק אם הם בסדר.

וואי, איזה חלומות מוזרים יש לי ^_^

נורא משעמם לי בשביתה.

ואין לי באמת על מה לכתוב , אז תחזרו לכאן, אני אעדכן את הפוסט הזה שוב.

שלכם,

הילדה הנוהמת.

אלוהים, זה פוסט שאת תאהבי.

בפוסט הזה אני לא אכתוב על דברים שקרו לי, רק על מחשבות שצצו לי בראש.

נכון שכשאתה לבד, אתה שם יותר לב למה שקורה סביבך?

אז ביום הזה שירד טיפה גשם, נסעתי לבד בהסעה , ושמתי לב, שבשלב מסוים של השקיעה , השמים היו לגמרי צהובים. וזה היה מגניב.

צילמתי את השקיעה באותו יום, אבל לפני שזה נהיה צהוב.

כל השמים היו נראים כמו החלק הכי צהוב פה.

אתם יכולים להסביר לי , למה אחרי שירד טיפטוף כל כך קטן של גשם, יש פקק? כאילו מה, אנשים מתלהבים מזה שיש גשם אז הם יוצאים מהמכוניות שלהם ובוהים בו?

בכל מקרה היה לי מאוד נחמד באותו שיעור נגינה.

קיבלתי יצירה נורא יפה.

וגיליתי שאני ממש אוהבת טעם של עלה חדש.

אוף, אני שונאת חורף.

וממש מרגישים אותו עכשיו.

הדבר היחיד שאני אוהבת בחורף זה שלג, ואין אותו פה. כל חורף מחדש אני צריכה לשמוע את המשפט "כבר חמישים שנה לא ירד שלג בתל אביב". כמה מעודד.

הדבר הכי מוזר אצלי זה שכשקר , יש לי חשק לסרוג.

כן,כן, אני סורגת.

*שלוש דקות לצחוק*

וכאילו, אני לא צריכה להתחיל לסרוג בחורף , אני צריכה שזה יהיה מוכן לחורף.וזה ממש מוזר.ומעצבן.

 בזמן האחרון יצא לי לחשוב הרבה, והגעתי למסקנה שיכול להיות שאני מסתובבת עם האנשים הלא נכונים.

יכול להיות , שאני חושבת שהם חברים שלי , כי פעם זה היה ככה, ועכשיו כשזה השתנה, אני עדיין רגילה לקרוא להם ככה, ואולי אני צריכה להפסיק.

זה שונה עכשיו. אני מרגישה כאילו הם אנשים אחרים לגמרי, או אולי אני.

הבנתי את זה אחרי שדיברתי עם חברה שלי, שאני בקשר איתה מכיתה ב', וניסיתי לספר לה מי החברים שלי...ולא ממש הלך לי.

אני מרגישה שקשה לי להתבטא, או שאני מתבטאת בצורה מוזרה מאוד.

בטח גם אתם מרגישים את זה.

לא נורא, זה משבר של הרגע.

משפט נחמד מספר אחד שאני קוראת "רק כשאתה חולה אתה שואל את עצמך למה מעולם לא הודית, במהלך החודשים שהיית בסדר גמור, על כך שאתה בריא"

ועכשיו ציורים.

XD

זהו פאי ידידיי.

פאי הוא מספר נחמד.

פאי נדחף לחיים שלי הרבה מאוד פעמים בזמן האחרון.

לפני כמה זמן שמעתי הרצאה של חצי שעה על ההיסטוריה של פאי, ממש במקרה, והחלטתי לספר לכם את הדברים שאני זוכרת-

פאי הוא מספר אי רציונלי וטרנסצנדנטי[אין לי מושג מה זה אומר]

כמה דברים על פאי- פאי שווה בערך .........3.14159265358979323846264338327950288419716939937510 [כן..את זה לא זכרתי..]

פאי הוא המנה שתקבלו אם תחלקו את ההיקף של המעגל לקוטר שלו.

פאי מופיע גם בתנ"ך [!] ומי אם לא שלמה המלך גילה אותו.

פאי התחיל להידחף לי לחיים כשקראתי את חיי פיי.

בשבוע הספר הוא משך את עיני ,ויותר מאוחר גיליתי שהיה לי אותו בבית כבר 5 שנים.XD

וקראתי אותו. ולא היה שם שום מידע על פאי.

ואז..שמעתי הרצאה על פאי. והיא הייתה מאוד מעניינת .

ונחשו מה עוד קשור אלי- המרצה הזכיר שם של מישהו שחקר את פאי וגילה משהו עליו, קוראים לו אמיל בוראל, וזה השם של הרחוב שבו היה הבעצפר שלי בצרפת.

אכן, צירוף מקרים מוזר.

אולי אני סתם חופרת לכם ומשגעת לכם את השכל , אבל אחרי שקראתי ספר עם הרבה מאוד צירופי מקרים, אני מושפעת.

השביתה היא דבר נחמד. למרות שאין בנים.

עשיתי כבר 2 משמרות במד"א והיה נחמד מאוד.

זאת אומרת...זה לא נחמד שאנשים צריכים ללכת לביתחולים, אבל היה נחמד מאוד.

האנשים שם ממש נחמדים ובינתיים לא היו מקרים נוראיים בכלל.

גיליתי שזה יכול להיות נחמד ללכת להסתובב עם אחותי הגדולה. למרות שהיא אחותי הגדולה.

לא הפסקנו לצחוק ב5 שעות שהסתובבנו.

זה ממש מעצבן אותי שאנשים חושבים שאני מבוגרת. אנשים חושבים שאני יותר גדולה ממנה, ויש בינינו 6 שנים הפרש!

לא קנינו כלום, אבל אכלנו כל דבר אפשרי.

ולמה תמיד אוטובוסים הם כאלה מוזרים?

הפעם עמדו מולנו שתי לסביות והתמזמזו.

וזהו חברים.

רק עוד משהו אחד- אני שונאת אנשים שמעשנים. אני פשוט שונאת סיגריות , שונאת עשן, שונאת מעשנים, שונאת מעשנות, שונאת מציתים וכל דבר שקשור לזה איכשהו.

תחזרו מחר.