שלום שלום

כל כך הרבה זמן לא כתבתי

ואני באמת מצטערת שנטשתי אבל אתם יודעים שאין ממש זמן

ואתם יודעים שזה לא סתם תירוץ שאני נותנת לכם

ובמילא כבר אפחד לא מבקר כאן

או לפחות לא ביקר כאן הרבה זמן.

בא לי לכתוב, בא לי לצייר , להביע את עצמי איכשהו.

כי אני מרגישה ממש טוב עכשיו , מעין ריחוף קל.

אני רוצה ליצור , לעשות משהו, אבל אתם יודעים איך זה, קשה לעלות על הגל.

ואולי אני סתם במצב רוח  מוזר ואני מושפעת מחלומות כל כך הזויים

שאפשר להיות בטוחים שהם באים מרמת קיום אחרת.

אולי אני אצייר אותם....

כן,כן, את שלגיה החנונית והמכשפה הרעה , את הנר מריחואנה , והבריכה שעוברים בה בדיקות דם,

ואת הסכו"ם במסודר בצורה ביזארית והחומר ניקוי שהופך לחלווה............

שטויות. הכל שטויות.

ובמילא, למי בכלל אני כותבת.

אולי רק לאחותי, שתמיד נכנסת לבקר.

אחותי הג'ינג'ית.

הנה כמה ציורים ישנים . ממש ממש ישנים. מלפני שנתיים בערך.

אני כל כך אוהבת אותו!!

חבל שהקיפול של הדף גורם לו להיראות עקום..

הו...זה היה כ"כ מזמן ..

האיפם שלהם נראים קצת מוזר , אבל הלוואי שהייתי יכולה לחזור לצייר ברמה כזאת.

בגלל שהזנחתי קצת את הציור, אני מרגישה כאילו איבדתי את כל הנסיון.

אולי בחופש אני אמשיך. לא אולי, בטוח.

רק עוד בגרות אחת!!!

שלום!

אני שמה לב שאני מאבדת את קהל הקוראים שלי עקב אי-עדכון קבוע.

מה לעשות. אני עמוסה. ובכל מקרה החיים שלי משעממים.

אני לא יודעת למה אני עדיין פה.

אני כל היום יושבת על התחת שלי עד שהוא התחיל לכאוב. עכשיו אשכרה כואב לי לשבת. ממש כואב.

בגלל זה החלטתי לעשות משהו.

אז ביום שישי עדיין למדנו אבל חשבתי לעצמי שיש לי הרבה אפשרויות ואני יכולה לבחור אחת מהן-

יכולתי ללכת למצעד הגאווה, יכולתי ללכת לים, יכולתי ללכת לbeauty city עם כרטיסים בחינם ויכולתי גם ללכת למישהו, כי השבת נכנסת כ"כ מאוחר , שיש לי יום שלם לפני.

אז , מה אתם חושבים שעשיתי בסוף?

כמובן, הדבר הכי צפוי שיכול לקרות, ישבתי על התחת שלי מול המחשב והטלויזיה ולא זזתי עד שהחשיך.

וביום שבת אותו דבר רק שעכשיו הייתי גם עם המשפחה מסביב. איזו הילולה!

אח שלי המפגר כל הזמן רצה לשחק משהו והוא לא הסכים לשחק אם לא כווווווווווווולם משתתפים.

זה נשמך כמובן כמה ימים והוא לא קלט שלא כולם רוצים לשחק והוא צריך להתפשר.

יום ראשון עשיתי קצת....משהו. אפשר להגיד.

הלכתי לפארק הירקון. נשמע כמו משהו קצת נואש לעשות , נכון, אבל לפחות עשיתי ספורט.

רכבתי על אופניים. כן, רבותי, אופניים.

משמה עד הנמל ובחזרה.

וישבתי על התחת שלי. שעה וחצי.

כך שטכנית, לא ממש הזזתי אותו. לא נורא.

יום שני התעוררתי עם שרירי תחת תפוסים ועוד יותר לא יכולתי לשבת.

החלטתי שאני צריכה לעשות מעשה. ואז החלטתי שאפשר לדחות את זה בעוד יום אחד.

ביום שלישי קמתי בבוקר, ב-6 בבוקר, הרשו לי לציין, למרות שאין לי בעצפר!

אתם בטח שואלים את עצמכם מה גרם לי לעשות את המעשה ההזוי הזה. משמרת במד"א כמובן.

לא יודעת למה עשיתי את זה...יכולתי לישון עד 12 בעו אנשים אחרים מצילים חיים.

אבל לפחות סוף סוף הזזתי את התחת שלי.

ולמען מטרה טובה!

הלכתי למשמרת בבזל, משם נסענו ליפו, התחנה המועדפת עלי.

לא יודעת למה אני אוהבת כל כך את יפו , יש לי משיכה עצומה אליה ואין לי מושג מנין היא נובעת.

הייתי עם עוד שתי מתנדבות חו"ל חמודות ונהג אחד הומופוב וביחד הלכנו להציל אנשים זקנים עם רמת סוכר גבוהה בדם.

היה כיף מאוד, היו לנו רק 3 קריאות. משמרת גן-עדן.

ודיברנו על היחסים ההומו-לסבי שבארצנו בדרך, בין קריאה לקריאה.

אחרי המשמרת המלבבת, נסעתי לנטע [כל יום שלישי אני חייבת להיות אצלה, זה פשוט דרך הטבע] וממנה נסענו לראות סרט.

"איירון מן" סרט מאוד נחמד. לא מהסרטים שהייתי רואה , אבל קיבלנו כרטיסים חינם אז WTF.

וזהו חברי.

אחרי החפירות האלה אני יכולה לתת לכם ללכת לישון בשקט , ולי- להמשיך לחפור לעצמי גם בלילה.

להת'