looking for love in all the wrong places |
| 4/2009
דברים שאני לא צריך לעשות
כמו למשל להיכנס שוב לתיקייה שיש בה את כל האימיילים שהיא שלחה אלי לפני 3 שנים ולהתחיל לקרוא אותם בסדר אקראי. זה יכול לשמש כבסיס ללא מעט צער, בכי ועוד דברים לא טובים. אבל זה די טבעי. אני חושב.
לא דמיינתי שהיא בחורה מדהימה - היא באמת מדהימה. כשסיפרתי למישהי את הסיפור לא מזמן, היא שאלה אותי משהו כמו, היא באמת כזאת וכזאת? היא אמרה שהיא שמעה בעבר כל מיני סופרלטיבים על בחורות ואז פגשה אותן וגילתה שהן פקאצות. אז כן, היא בהחלט מדהימה והיא לא כמו כולם. והיא רצתה להיות שלי להרבה מאוד זמן. אבל הבעיה החמורה שלי, שכרגע אני חושב שזה אנדרסטייטמנט לקרוא לה רק "בעיה", מנעה ממני לראות בה את כל הדברים הנפלאים האלה כשהיא הייתה איתי. לא כל הזמן, אבל רוב הזמן. זה דבר די נוראי, לא? זמן קצר לפני שהיא יצרה איתי קשר מחדש כתבתי לידידה שלי, "i want to hold her in my arms". ואז חלמתי עליה, חלמתי שאנחנו שוב ביחד ויום לאחר מכן היא התקשרה. זה היה "חלום שמתגשם" בצורה מילולית והכי מהר אי פעם. חשבתי עליה והתגעגעתי אליה במשך כל כך הרבה זמן ואני לא יודע מה רציתי שיקרה, אבל אני יודע שתמיד רציתי שהיא תהיה חלק מהחיים שלי. ואחרי שדיברנו ונפגשנו והחלטנו "לנסות שוב", כל החרא שלי עלה מחדש. כאילו הראש שלי מתעלל בי בכוונה: אתה רוצה את זה? אתה ממש רוצה את זה? אז קח את זה ותיחנק!
אם היא הייתה מתנהגת אחרת, אם היא הייתה משחקת קשה להשגה, אולי היינו ביחד עכשיו. אבל היא לא רצתה משחקים, היא רצתה מישהו שפשוט יאהב אותה וירצה אותה כמו שהיא. והיא מצאה אותו. וזה כל הסיפור בקצרה. שנינו שיחקנו תפקיד אורח מרכזי בחייו של האחר למשך חודשיים. בדומה למה שקרה לפני שנה. אבל מישהי אמרה לי משהו נכון השבוע. היא אמרה שאחרי שנגמרים החודשיים האלה, היא אף פעם לא נעצרת, היא ממשיכה הלאה. ואני נשאר באותו המקום, ממשיך לחשוב על זה, להיזכר. מנתח את כל מה שקרה או נאמר ומתגעגע.
ואיך אני מרגיש עכשיו? נרגעתי קצת. היו לי יומיים נחמדים בתחילת השבוע ויום לא כל כך טוב אתמול. אני לא יודע מה שולט על עניין מצב הרוח בראש שלי, כל העניין הזה של חוסר איזון כימי וזה. בזמן האחרון אני מרגיש שזה לא בהכרח קשור למה שקורה, והמוח יכול להחליט באופן שרירותי מתי הוא רוצה לקחת אותי למקום שחור, להכניס אותי למיטה ולגרום לי לשכב שם ער, כשמחשבות של אובדן וחוסר תקווה מציפות אותי. אני שמח שאני לא מרגיש ככה עכשיו. וזו התשובה שלי לכל מי שטוען שאני נהנה מהעצב ורוצה להישאר במצב הזה כל הזמן. אבל כשאני נמצא במצב המעפן אני לא יודע מה לעשות כדי להפסיק את הסבל, לא יודע איך לצאת מזה. למה אתם לא מבינים שזו הבעיה? זה די מטומטם להגיד שאני נהנה מזה שלא טוב לי. וזה דומה בעצם לכל מי שאומר לי שאם הייתי רוצה להיות איתה, אז היינו ביחד עכשיו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
