הייתי בארה"ב ובקנדה. 3 שבועות של תיזוזים. היו כמה ימים שבהם הסתובבתי לבד מהבוקר עד הערב. זה היה מעייף והיה לי עצוב שאני עושה את זה לבד. דווקא בקנדה פגשתי שתי בחורות, אחת מקומית (ישראלית לשעבר) ואחת מאנגליה. שתיהן חמודות, ועם שתיהן לא היה סיכוי לשומדבר כנראה, אבל לפחות היה נחמד להרגיש קצת פחות לבד. בלילה האחרון של הטיול הייתה מסיבה לאחיינית שלי, ושם ראיתי בחורה... יש מצב שהיא צעירה מידי, לא בטוח בת כמה היא. אבל היא הייתה חמודה ממש (בלקסיקון שלי זה אומר: יפהפייה) וגם תפוסה. זה גרם לי לחשוב על כל מיני בחורות מדהימות שפגשתי בחיי ואין לי סיכוי איתן. ואיך אני תמיד מתרגש מבחורות כאלה, והן לא שמות עלי, אבל אם היו שמות עלי זה בטח הייתי אני שחוזר בו ומתחרט. כמו שהיה עם טלי. ומאז שחזרתי אני שוב חושב עליה, מפנטז עליה, מייחל שהיא תשלח הודעה. עם כל המסקנות וההבנות ולמרות שאני כבר יודע שאני לא מאוהב בה (לפחות לא במי שהיא היום) ומחפש רק פירוק מיני, אני עדיין מקווה. כי תשומת הלב שלה ממלאת משהו שנורא חסר אצלי, ואני לא יודע איפה לחפש את מה שימלא את החוסר הזה חוץ מאצלה. אני גם יודע שאם היא תשלח הודעה, אז ההודעה השלישית או הרביעית כבר תכיל משהו שיפגע בי, כי תמיד זה ככה. או שהיא בדיוק נפרדה ממישהו, או שהיא בדיוק הכירה מישהו. ובפעם האחרונה היא אמרה שהיא מאוהבת במישהו חדש, שהיא נפלה חזק, שהפעם האחרונה שהיא הרגישה ככה הייתה כשהתאהבה בי.

How I Met Your Mother שוברים לי את הלב בתקופה האחרונה.

ישנתי כמעט לאורך כל הסופשבוע. בשאר הזמן ראיתי סרט עם חברים וישבתי לילה שלם עם הצעצוע החדש שקניתי בארה"ב. יש המון דברים שאני יכול וצריך לעשות וכרגיל אני בוחר לקבור את הראש בכרית. אני יודע שאם אהיה פעיל יותר, ארגיש חי יותר וזה יגרום לי להיות יותר אופטימי. זה גם יציג אותי באור חיובי יותר החוצה, גם כלפי בחורות שאני חושב שהן חמודות. אבל אני בלופ של הבדידות, לא חושב שהתקווה ריאלית.

I'm not here

This isn't happening