לפני שבוע הגיע לסיומו הסיפור עם החמודה שניסו לשדך לי. זה היה ניסיון ספונטני כנראה, ובאותה קלילות הוא לא הוכיח את עצמו בכלל. הייתה שיחת טלפון אחת שבה אני דיברתי בעיקר, ובסופה לא הייתי בטוח אם יש טעם לעשות עוד משהו. ואז אותן שיחות עידוד מוכרות מידידותיי, אז הזמנתי אותה להיפגש. קוראים לזה "דייט" אבל אני מסרב לקרוא לזה ככה. מילא אם היינו יושבים באיזה מקום או הולכים לסרט. מילא אם זה היה נמשך יותר מ-70 דקות, וכן, מדדתי את הזמן כי בשבילי זה משמעותי. הסתובבנו בפארק והיה די שקט ונחמד. ראיתי אותה והיא הייתה חמודה כמו בתמונות, אבל לא הראתה רצון להיפתח. שוב דיברתי בעיקר אני, אחרי הסיבוב לקחתי אותה הביתה וזהו.

לפני כמה ימים - התכתבות עם בחורה בטוויטר, אחת שהכרתי פעם ובשנים האחרונות אנו עוקבים זה אחר זו ברשתות חברתיות בלבד. היו כבר כמה חילופי דברים, שומדבר רציני. למרות שממש לא מזמן רמזתי לה שהייתי רוצה להכיר אותה יותר מקרוב. היא הייתה עדיין עם חבר. זמן קצר אחר כך נפרדה ממנו. עכשיו, באופן לא מפתיע כנראה, זה לגיטימי להיפגש. אני לא יודע אם היא באמת חושבת עלי כאופציה, אבל משפט אחד שהיא כתבה עשה לי כל כך טוב וגרם לי להרגיש כמו בנאדם נורמלי, כמו מישהו שבחורות מגניבות וחמודות יסתכלו עליו ויחשבו, "כן, יש מצב". אז קפצתי על ההזדמנות ואמרתי לה שאני רוצה לבוא ולא אכפת לי שהיא גרה רחוק. היא הסכימה לבסוף ורק אמרה שצריך לקבוע איתה מראש כי היא עסוקה. אמרתי בסדר. לפני שעה בערך שלחתי הודעה כדי לברר מתי היא יכולה והתשובה המהוססת שלה (מדהים איך אפשר להעביר את זה בטקסט) ביאסה אותי. זה די פשוט, אם את לא בעניין, אל תזמיני אותי. אני לא אעלב. רק תחליטי אם את רוצה או לא. וכן, הייתי שמח אם היה קורה בינינו משהו אבל רק אם תתני לי סימן. וכמו שזה נראה כרגע, לא נראה לי שזה יתקרב לשם בכלל.

והקטנה מנסה לעשות לי ריגשי, כי היא הציעה להיפגש ואני אמרתי שכל העניין גורם לשנינו אי-נוחות (בדיעבד הייתי צריך לכתוב אי נעימות) שאני מעדיף לחסוך. אבל לא מתחשק לי לתת לזה להשפיע עלי, כי חלאס. חשבתי שכן, הסתבר שלא, עכשיו הכל ברור ואין טעם להמשיך לגהור מעל הסיטואציה הזו. לא חסרות לי ידידוֹת והקשר הזה הוא כבר מזמן לא מה שהיה.