למרות כל השינויים בחיים, מה שעברתי, מקומות שהייתי ואנשים שהכרתי - כנראה שבסוף הכל באמת חוזר לאותה נקודה...

כבר כמה חודשים שאני מאוהב קשות במישהי שלא מאוהבת בי. החברים שלי אומרים שאני צריך לנתק איתה את הקשר. הם צודקים. אני אומר להם שהם צודקים. אבל אני לא יכול לעשות את זה, ולא רוצה. לא מסוגל פשוט להיפרד ממנה, להגיד לה שלום, להתנתק. כי היא חשובה לי. יקרה לי. זה דבר פגום, אולי, וכבר הייתי בסרט הזה והכל נכון, אוף... אבל היא מה שנותן לי את הסיבה לכל מה שאני עושה. אני כל-כך כל-כך אוהב אותה. והיא אף פעם לא תרגיש אותו דבר. ואין שום דבר שאני יכול לעשות כדי לשנות את המצב הזה.

האם להיות איתה בקשר עכשיו גורם לי לנזק בלתי הפיך? האם הנזק לא נעשה כבר בעצם? האם כל זה משנה?

ולא, אנשים. אני לא נהנה לסבול ולהיות בדיכאון. אתם יכולים לרדת כבר מהעץ הזה, שמענו, הבנו. אני רוצה לשמוח, אני פשוט לא יכול כרגע.

מישהו שהיה איתי בצבא הסביר לי את המשפט "לב שבור הוא לב שלם" (משפט שאיזה רבי אמר וברי סחרוף השתמש בו בשיר מהאלבום "נגיעות"). הוא אמר לי - כשהלב שלך שבור, כלומר, כשאתה מאוהב במישהי ולא מקבל את זה חזרה... אז אתה יודע בדיוק מה אתה רוצה. אתה שלם. אתה נמצא כל כולך בתוך הדבר הזה. אתה יכול לעקור עץ משורשיו בשבילה (וזה משפט שלא אשכח לעולם). ולכן לב שבור הוא לב שלם.

אוף.