לנענע,

ששיפרו את סרגל הכלים של הבלוגים,

זה שנמצא למעלה, איך שפותחים את הדף של הבלוג,

ככה שהוא לא מציק לי יותר,

ותופס פחות שטח מסך מהבלוג עצמו.

זיפידי-דודה

.

בכלל , בכלל, הכותרת שלי הייתה אמורה להיות : "מסיבת פרידה!!"

כן!

תכננתי סופית(!), רשמית(!!) וקבל עם ועדה,

להיפרד מכולכם,

בחגיגת פרידה אחו שילינג,

עם שמח,

ונצנצים,

ומוזיקה של ג'ורג' מייקל (ת'כלס, רק בשביל זה שווה לעשות ת'מסיבה)

ואפילו הכינותי מראש, נאום פרידה מרגש,

סוחט דמעות (בעיקר שלי)

ובקיצ'ר...

ממש ממש הכנתי את עצמי לומר-

שלום.

שלום לכל האנשים הנחמדים שהגיבו.

שלום לכל הקוראים הנחמדים שסתם ישבו בפינה ולא הגיבו.

שלום לכל אותן זלילות חצות של שניצל בארבע לפנות בוקר ושוקולד עם סוכריות קופצות (אח, אילו ימים!)

שלום לכל אותן מסיבות פרועות עד אור הבוקר (אז מה אם לא היו, תמיד רציתי לארגן כאלה!!)

ובקיצור...

שלום,

ומקווה שהיה לכם כיף, לפחות כמו שהיה לי.

אבל....

פתאום נזכרתי שאם לא כותבים משו בבלוג כל 3 חודשים, הוא עלול להימחק.

אאאאאא!

איזה פחד!

ולמי אני אראה את כל הקטעים שהצטברו כאן בעמל רב?

קיצ'ר, שום שלום ושום נעליים,

לפחות עד שאני לא אתארגן על איך עושים גיבוי לבלוג.

'תראות. :)