בו! נבהלת?

קיי,הרבה זמן לא עידכנתי.

מצבי הלימודי כרגיל נכשלים על ימין ועל שמאל בערבית פה ושם עליות בהיסטוריה ואזרחות אבל אני מאמינה שיהיה בסדר

לומרות שזו תקופה כל כך מעצבנת עכשיו כל שבוע מבחן,כל שבוע בוחן יש לי להגיש דיבייט שגאד אני לא יודעת מתי הוא שאילנה תגיד לי כבר

להגיש תרגיל בספורט שזה הדבר שאני הככי אוהבת בעולם. אבל יהיה בסדר!

עוד מעט פורים וזה כיף ואני מתחפשת למשהו לשם שינוי. ויהיה כיף.

אני כל כך רודפת אחרי זה ובשביל מה? יום אחד הכל פורח והכל מעולה,יום אחרי זה הכל מעצבן,קשה ופוגע.

מה ניהיה? עוד כמה זמן זה ימשך?

אבל כמובן שהאווירה האופטימית משפיעה עליי ויהיה בסדר.

וגם בגלל שהאח הגדול התחילל לומרות שהולכת להיות חרא עונה-אני ואמא כבר סיכמנו מראש!

חודש נעים לכולם

ושנעבור הכל בציונים טובים ובלי הרבה

מחשבות.

טלאלצ'וק

עריכה-

תמונות מפורים כי מזה אין לי כוח לפתוח פוסט חדש:

הוא כן אוהב אותי!

כן,התלהבנו מהדבר הזה

ומהמצלמה של עדי

בעיקרון כל מי שהתחפש אצלנו שזה די קצת. צינזרתי את המחנכת אחרי זה שלא יבכו ששמים לי תמונות של מורות באינטרנט. פיי

אחלה של פורים.

אפרופו עריכה כן?

כמו שאני עושה בשבילך ככה גם אתה צריך לעשות בשבילי ואתה אף פעם לא עושה את זה.

אתה גם לא מראה את זה. אתה עושה הכל ההפך אתה הפוך ממה שאני והוכחת את עצמך בזה המון השנה

אולי זה דבר שיכולתי להבליג על זה כי אני טל כזאת ואני מבליגה על כמעט כל דבר אפשרי,כמעט כן?

אבל כנראה זו הצטברות של דברים שהיא לא רק מצידי אלא מעוד כמה אנשים.

השתנת הקיצר.

אז עכשיו,חפש אותי בסיבוב. אדיוס בייבי.

עבר ואין לי כוח להתעסק בזה.

עריכה 2:

רק התחלנו שבוע ויש לי כל כך הרבה עומס מגוונים סקול.

עד לפסח-

*מבחן במתמטיקה שאני כל כך רוצה ציון עובר.

*תרגיל בספורט-השם ישמור.

*בוחן בהיסטוריה.

*עבודת חקר

*בוחן בלשון

*הכתבה בערבית אבל מי שם

*מבחן באזרחות

*מבחן בלשון.

וזה כל יום לבוא הביתה לא להתפנות לעצמי בכלל אלא רק אני רצה משיעור לשיעור

משעורי בית ללהתאמן על התרגיל ואני חייבת לציין שלעבוד על התרגיל זה כיף.

להתקלח,לשבת באיזה עשר,אחת עשרה ולהתכונן למתמטיקה אבל נו באמת למי באמת יש שכל למתמטיקה

בעשר בלילה?

וכסוף סוף אני רואה מיטה שמחכה לי. אני לא מצליחה להירדם.

למה? כי אתה משגע לי את השכל,אני נפגעת אישית כי אתה מכאיב לי.

אני לא יודעת למה אני מתעסקת בך כל כך לומרות שכולם אומרים לי שאתה לא שווה כלום.

כל כל הזמן-מה יהיה,למה עשית את זה,למה אנחנו ככה,מה המלחמות אגו האלה,למה השתנת לי מהקצה אל הקצה.

ואני בעצמי לא מבינה למה אני כל כך בזה. למה כל זמן שפנוי אצלי במוח שהוא לא לימודים זה אתה. אתה אתה אתה.

למה אני אף פעם לא מצליחה להוציא ממני את הביישנות ואת הפאדיחות ולדבר איתך כמו בן אדם?

ולמה אני כל כך מפחדת שזה יתפוצץ?

בנוסף הפלאפון שלי מת. אין לי דרך לתקשר עם העולם. יופי לי טופי לי.

דיי מצטערת שאני מלוננת כל כך הרבה,-פשוט גם לי מותר,לפעמים? :)

ואם היית יודעת כמה את חסרה לי. ונראה לי שהיא יודעת טוב מאוד מי היא. 3>

גאד דייי אני בכיינית.

ואני שונאת להישבר,בגלל זה אני מוציאה ממני את כל השמחה והאושר ביום שאני יכולה להעניק.

ואני עוד יותר שונאת להראות חולשה ועצב ליד האנשים שיקרים לי. בגלל זה זה ככה.

כי מה שרואים בחוץ זה לא מה שקורה בפנים.