וואי כל כך נטוש פה,זה נורא. אבל הבטחתי לעדכן בשביל קורל!(:
בכל אופן התקופה הזאת היא אחת הלחוצות מכל בחינה אפשרית בואו נגיד שביעקר בלימודים אבל נה
אז ככה: היום היה לי מפמר באזרחות שהיה קל ברמות מטורפות
מחר יש לי מבחן באנגלית
שישי יש לי מבחן בפיסיקה ודיבייט באנגלית שדאמט אני לא יודעת איך אני יעבור אותו.
ביום שלישי הבא יש מפמר במתמטיקה
מתישהו מבחן בהיסטוריה
מתישהו שני בחנים בביולוגיה
כיף לדעת שעברתי את זה.
זה נכון להגיד שלא תמיד הייתי בסדר,ונכון גם להגיד שלא תמיד הראתי אהבה כמו שצריך ושקנאתי על כל דבר קטן
ואפשר להגיד גם שלא תמיד תמכתי ועזרתי כשהיה צריך כי משהו עצר אותי אני אפילו לא יודעת מה
נכון גם להגיד שאני התחלתי את כל המלחמות אגו האלה
ושכמעט אף פעם לא התקשרתי כי אני לא יודעת מה עבר לי בראש
ושבכלל לא פניתי לך את הזמן שמגיע לך ושאז התעצבנתי מזה שבכלל העזת לפנות אליי בנושא
ושכשרציתי להגיד דברים,לצעוק עלייך,לדבר איתך לשאול אותך משהוווו לא יכולתתייי כי שוב משהו עצר אותי
ושכל פעם שאיזה מישהו התחיל אותי כל כך רציתי שתראההה שזה יעשה לך גם משהו,וכלום תמיד איכשהו אני
יצאתי כועסת וזועפת.
אם כל הפאקים האלה זה לא אומר שלא אהבתי ושלא התגעגעתי ושלא חשבתי כל דקהה בערך,ושלא טרחתי,הקשבתי,עזרתי,תמכתי
התעצבנתי בשבילך,בכיתי בשבילך,שמחתי בשבילך והתרגשתי איתך וממך.
ואני לא יכולה להגיד שלא נפגעתי ממך ולא פעם אחת וגם לא ממש פעמים
אבל שמרתי את זה ולא הראתי כל כך סימנים של כעס לידך או משהו כזה..וגם שוב..לאיודעת למה
אני בכלל לא מבינה למה אני כותבת את זה הרי כלום לא רלוונטי כבר כל כך.
וכל השלושה חודשים שאחרי? עכשיו? יכלו להיראות מזה אחרת,אם כל זה לא היה קורה.
אני באמת חושבת שזה פוסט אחרון,ככה בשביל הכל.
כשאני ארצה אני יעדכן.
אני יודעת שהתמונה נראית כאילו אני בלי חולצה. אני כן היד מסתירה פשוט.
תנוחו.
ואם למישהו בא לתרום לי כסף בקטנה למצלמה מקצועית...
או שאבא אוהב אותי ויקנה לי 
עד לפעם הבאה (רחוקה) טלאל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
