ושוב, (נראה לי שהפכתי את זה לסימן היכר כלשהו, להתחיל את המשפטים שלי ב"ו" הידיעה... נו טוב.. יש דברים שלא משתנים, לעולם.)
.... ושוב, אני יושבת פה לבד, איפה שפעם ישבנו ביחד, אני לא מאמינה שזה קורה לי שוב.. ! עדיין, אני מתכוונת.. למה הוא מספיק להחליף חברות בלי שום בעיה ואפילו לעבור לגור עם אחת מהן.. ואני , כמו מפגרת (!!) שכרגע כבר מוכנה להודות בזה שאני מפגרת, בצורה רגשית כמובן, עדיין תקוע על אותו אחד. עליו, ולא יכולה להיתמסר או להיתחיב לאף אחד אחר.
זה לא שלא ניסיתי.. ניסיתי.. היו כמה מועמדים שנתתי להם ניסיון, עם אחד מה אפילו היתי בקשר אמיתי בערך שבועיים, אבל לא יכלתי לשורד מעבר, הוא לא היה ה"אחד" שאני מחפשת, אפ אחד מהם לא היה משהו שהיתי מוכנה להידרם איתו בלילה ולא לשנוא את עצמי על זה על הבוקר- כן, מה שאומר שלא היה לי מעשית (-ז"א פיזית) אף אחד אחרי אחרי, יכול להיות שאני פשוט לא מסוגלת להיתמסר רגשית, שלא לדבר על פיזית לאף אחד שהוא לא הוא?!!?! איך זה יכול להיות, אני מנסה, אני באמת באמת מנסה.. אני ממש רוצה כבר לשכוח אותו ולהתחיל משהו חדש עם משהו חדש, אבל אני כל פעם מוצאת את עצמי מתרחקת מאפשרויות חדשות, משווה אותם אליו ומעדיפה להיפגש איתו בתודעה מוחלטת שאני אצטער על זה אח"כ.
אני לא נהנת מהסבל הזה, שבצורה כלשהי אני אכן גורמת לעצמי, אבל לא מתוך בחירה, הרי אי אפשר לשלוט בבחירות הלב, והלב שלי (מסתבר) עדיין תקוע אצלו, ונראה לי שהוא אפילו לא יודעת על כך.. אז נוצר מצב שהלב שלי שבוי, במבצר זר מבלי שהשומרים של המבצר הזה מודעים לכך בכלל.. והם אפילו לא מביאים לו טיפת מים, דבר הגורם ללב שלי להיתיבש ולהיצטמק מיום ליום. ובסופו של דבר, יום אחד לא ישאר שם כלום, ורק אז, אולי אני אקבל אל האפר שלו בצנצנת.
-אז אם גנבת לי את החשק לצחוק או לבכות
אולי באמת כדאי שתצטער
אני אדם יפה
ולא מגיע לי
אני באמת הרבה יותר חכמה ממך!
אני תחזיר לי את הלב שלי, שלם!!!
בבקשה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
