הרגעים האלה הולכים ונעשים מעטים ורחוקים יותר מפעם לפעם. והשיחות איתו נעשות קרות, חסלות תחליט ומסתימות בשטיקה קודרת או ריב לא גמור, שאינו נגמר אף פעם - אולי בגלל חוסר רצון, של שניהם. ואולי הרצון של כל צד לגרום לזה להראות אחרת, טוב יותר, לטובתו, הוא זה שיוצר את הקושי הזה לסיים את הסיפור הלא גמור הזה.
לכאן או לכן, אין איש יודע מה צופה לא העתיד.
אין איש יודע מה יקרה עם יקיריו.
וברור מעליו שאיש לא יודע מה צופה לו המחר.
כל דקה חשובה,
כל רגע נחקק בחיי האדם,
אכן. כל רגע יכול להיות מצונזר,
אין טעם להסתיר מילים או מחשבות
יש רק רצון להמשיך ולחיות, בלי חוקים או גבולות
יש הרואים בזה טעות, פשע! שיכול להוביל לחרות
לחיים מושלמים בתדמית פסטוראלית
לחיי מלוכה של אמת, לרצון לספק, באמת
אין צורך להתחבה מהאחרים, כמסווה למחבוא מעצמך.
צריך רק לבחור
אם בנוחות הרגעית.
או האם בחלום.
שלום.