(לא "בונדג'", סוטים)

היה לי אחלה בונדינג עם המרצה לדיני חוזים הערב. הוא נדלק על השם שלי. עוד לא הספקתי להפריע בשיעור - ואני לא מפריעה, אני רק כמו הזקנים בחבובות, משתפת את חברתי לספסל בחוות דעתי על המתרחש על הבמה - עוד לא אמרתי פיפס אלא רק התבוננתי בחבובה שלידי וכבר מר מרצה ניסה לפדח אותי מול יתר הכיתה. בהתחלה חשבת שהצלחת? התבדית, חולה-מתה אבל עוד לא טיפשה.

בהפסקה דהרתי לכיוון הקפה שלי. בתור מאחורי, מר מרצה, ששואל אותי למצב הצינון שלי. אמרתי לו שהמצב קשה. "אז למה את טורחת להגיע ללימודים? ועוד בשביל מה, דיני חוזים?"

אין כמו מוטיבציה שיווקית מצד המרצים, הידד.

המרצה הקופיף היה כל כך עסוק בטפיחה על השכם שלו שסטודנטית חולה עשתה מאמצים לגרד את עצמה ממיטת חוליה בשבילו, עד שלא שם לב שהקפה שלו נח כל העת ההיא בערגה שיבוא לאסוף אותו, היכן שאני עמדתי.

"אז מה, מאיפה השם הזה?"

(עניתי מהיכן)

"ההורים שלך כנראה שמאוד אוהבים את השיר הזה בשביל לקרוא לך ככה"

(עניתי לו שאבא שלי לא קשור לבחירה, העיקר שהשם קליט באנגלית)

החלפנו עוד כמה משפטים שנוגעים לשם המיוחד שלי, והוא הלך לו בנונשלנטיות עם האספרסו למעלית המדברת. הספקתי להגיע אחרי שרוקנתי את הסוכרזית לתוך ההפוך הבינוני שלי. הוא חש סקסי ונשען על קצה אחד. אני חשתי את הריאות והתחשק לי מאוד לשחרר את חיידקיי לחופשי.

(יש שמועה שהוא פמפם סטודנטית שלו ולא שאני רואה מדוע נאד כמוהו יכול להיות סמל מין נערץ, אבל מאז ששמעתי את השמועה אני לא חדלה מלייחס משמעויות שונות ומשונות להוויה שלו, במיוחד כשהוא מדבר על גמירות דעת, הצעה וקיבול)

הייתי אצל רופא העיניים הרשע שלי לפני ההרצאה בדיני חזה. הוא קבע שהאסון האקולוגי שמתרחש בעיניים שלי קשור ביותר לשפעת העופות שכילתה את ריאותיי. ושאני מדבקת כמו זבובת צה-צה חדורת מוטיבציה. הייתי צריכה להמתין שעה כדי להשתולל מהבשורות, קפצתי לבית המרקחת בתחושת "משימה בלתי אפשרית" בשעה 17:40, ולאחר 10 דקות הרוקחת המוטרפת הגישה לי טיפות עיניים שזקוקות לקירור, ועל שום כך שלפה בנוסף כוס מלאה בקרח כדי שהטיפות לא יתחממו חלילה. שאלתי אותה מה היא מציעה שאני אעשה עם כוס מלאה בקרח במשך 3 שעות עד שהטיפות יפגשו מקרר (אולי כדאי שאני אכניס אותה לתיק? לא? אה, נכון, כל חומר הלימודים שלי בפנים. אולי כדאי שאני ארכב על הקטנוע עם הכוס ביד? לא? אה, כן, צריך את שתי הידיים כדי לשלוט בכידון). הרוקחת מלאת התושיה מיהרה לספק לי מענה לצרכיי, בעודי מתפתלת בשל דוחק הזמן (10 דקות לתחילת ההרצאה) - המענה בדמות יצור כלאיים בין "שלוק" ו"פופאייס" למי שמכיר. אביזר מין להרפתקניות בלבד.

ולמי שתוהה - הגעתי בזמן. שערו בנפשותיכם, ממתחם באזל לגבול בני ברק בפחות מ-10 דקות.

באיחולי "יום יבוא והצדק ייעשה",

הגחלילית המתפוררת