• בד"כ אני יושבת ליד חברה שלי, ותמיד קורה שהמרצה לדיני חוזים מעיר לנו. זה, כי הוא זוכר את שמותינו.
• פעם היא לחשה לי שהיא אוהבת את צורת הלבוש שלו, עוד לא הספקתי להפנות מבט אליה עם פרצוף שמשקף את מפח הנפש שלי מכליל השלמות שבעיניה, וכליל השלמות שבעיניה העיר לי אם אוכל להועיל בטובי להשתתף בדיון.
• אחרי התקרית הספציפית הזאת הפסקנו לפטפט וירדנו למחתרת, למחאה שקטה. היא עשתה לי נעימים בשיער, תוך כדי מבטי זימה מצידו. מה יש לו להעיר לנו עכשיו? כיצד הפרענו למהלך השיעור הפעם?
• הערב, בשיעור שקדם לחוזים, התיישבתי ליד ידיד שלי והקלדתי את השיעור על המחשב הנישא שלו. הבחור התיישב ליד עמוד, ובצורה כזו שלא הותירה מקום גם לחברה שלנו, שהגיעה רק לחוזים, והיא נאלצה לשבת בדד בשורה שלפנינו. הייתי מרוכזת בהדפסה אינטנסיבית ובהצקה חשאית למר ידיד (יש לו מנהג להסיר את נעליו - זה דורש מדי פעם דריכה "לא בכוונה" או ניסיון לדגדג אותו, ויש לו תמונות מאוד מפלילות שלו שמוצאות את עצמן על הדסקטופ בדרך המקרה...המחשב שלו סיים את הערב עם תמונה של חבר שלו דווקא, שצולם אחרי אימון כושר והוא נראה יותר מזעזע מאלי האנה. יצא הומו מר ידיד שלי.) אז לא התפניתי להפרעה למהלך השיעור.
• תמהתי, האם מר מרצה יבחין בשינוי האסטרטגי שחל ויעיר לנו על כך...משהו בסגנון: "XXX [השם של החברה], שינית משהו בשיערך, השתזפת, לא?" 
• מר ידיד הצביע להעיר הערה אינטליגנטית ומר מרצה בוודאי שם לב... אך פרט שולי הוא ששכחתי את משקפי הראיה שלי בבית, מה גדולה הייתה אכזבתי שלא יכולתי לראות את הרשום על הלוח ומה אומרות פניו של מר מרצה (טוב שכך, הוא סתם נאד).
• אפרופו נאדים. חשבתי שיש לו מינימום ג'יפ שרוחבו כרוחב רחוב ממוצע בתל אביב, מה גדולה הייתה אכזבתי לדעת שהוא נוהג בפולקסווגן פאסאט. תפסתי ממנו אמנם נפוח, אבל חשבתי שהארנק שלו תפוח יותר.
• הוא חלף על פנינו, איחל לנו ערב טוב, ונכנס לרכב הזה, שלא היה מודל 2009 כלל וכלל.
• כשפגשתי במקרה את החברה ועוד מישהי, וסיפרתי לשתיהן על התגלית, הן נאלמו דום, כאילו נגוזו חלומותיהן לאיזה סטוץ עם טייס.

תם טקס דיני חוזים. הקהל מתבקש ללמוד למשפט וכלכלה ולמשפט ישראלי,

שלום,

מעיר החטאים.

נ.ב. - דאלי, יפה לך שדחית את חובתך הגברית ליום אחרי "הישרדות". נקווה שתחזור עד הגמר.