הייתי נכנסת למיטה, אבל:

מפזר החום שעל ברכיי ממיס את הנזלת שנמצאת בריאותיי ואת זאת שחשבה להיווצר אי שם בתעלות שמכנות עצמן "דרכי הנשימה". כרגע אני לא ממש נושמת, יש פקק באיילון.

כואב לי הגוף, וזה סימן שחליתי בשפעת, אחרת לכו תסבירו למרצה הקוף לדיני חוזים איך זה שבחורה יושבת מולו עם מעיל שנראה כמו שמיכת פוך, צעיף ומגפיים, ועדיין רועדת מקור - והוא רוצה עוד להדליק קירור, כי איזו פוסטמה בריאה בגופה שבאה עם כבשה במקום חולצה או סוודר לבישים התלוננה שחם לה.

הוא גם רצה שאני אצעק את התשובה שלי. מאחלת לו פטריות בשקדים (וזו לא הזמנה לארוחת גורמה)!

אז אני לא בולעת עכשיו. זה אומר שאני צריכה להפוך למפלצת יורקת אש? כמה דברים הגוף הזה מייצר.

זהו פוסט דוחה, אני מודה. קשה לי להתרכז בדברים החינניים ששפעת יכולה להמיט עלי. גם קשה לי להתרכז בכל מני מטרות שהצבתי לעצמי. מה לעשות, אני כמו חסק'ה בלב ים סוער, כל הפעילות שלי מצטמצמת ל"איה כואב לי", "קרחצ" חלוש, ותנודות ראש מצד לצד.

אני יכולה לנסות להתמקד בתוכנית השמדת העובדת עוכרת ישראל שהתנחלה במשרד שלי אבל למה לקחת עבודה הביתה. אני יכולה להרוג אותה מחר, אם השפעת לא תקדים להורגי עם הנץ השחר.

למי שתוהה לגבי, לי אין אינטרס מאנשים אחרים. כלומר, יש לי אינטרס להתפרנס ולסיים את הלימודים שלי בהצלחה, יש לי אינטרס להיות רגועה, יש לי אינטרס של בריאות כלפי וכלפי אהוביי, אבל באופן ישיר מאנשים אחרים? יש שיקראו לי "פראיירית" וייתכן שהצדק עמם. אני נוטה להאמין לרוב האנשים, אני נוטה להיות נחמדה לאנשים, ולאלו שאני לא נחמדה, או שגיליתי איזושהי התנהגות שמרגיזה אותי וזו דרכי להתקומם, או שאני מראש לא הגדרתי אותם כאנשים שראוי שאהיה נחמדה אליהם. כל היתר יכולים להיות בטוחים שאני 100% כנה איתם ואין לי כוונות רעות מאחורי מילותיי.

כמעט שכחתי את הרפרטואר שלי למשך פסקה שלמה: "איה כואב לי" בו בו בו.

גחלילית בוערת (38 מעלות זו שריפה קטנה ולא רצויה ואני מוחה כנגד החורף הזה ואמא שלו)

כן, אני פראיירית. אבל פראיירית שרוצה להיות עו"ד נורמטיבית. בלדרתי אמש כ-50 אלף שקלים בסטיפות של קש, ועוד כ-150 אלף שקלים בשיק. ביג דיל. פעם בלדרתי שיק בנקאי על סך 300 אלף שקלים (שזה כמו לקחת סטיפות, רק בלי הצורך לספור את השטרות).

אתמול והיום היו גדושים לי בעניינים. ביניהם, מר בחור שמצחיק אותי בכל פעם מחדש. אתמול הוא הצחיק אותי המון, עד לקטע שסיפרתי לו מדוע החזקתי בידיי את המזומנים. זה קשור לתביעת נזיקין של לקוחות שלנו תושבי השטחים, שתובעים את המדינה בגין התנכלות. תביעה של 4 מיליון, אגרה של 50 אלף. ברגע שהדהדה באוזניו המילה "מהשטחים" (או שמא, אמרתי קודם "ערבים"?) שמעתי את הערס מהקריות בוקע מקולו, טוען איזו יריקת בוז, משחרר אותה קיבינימט, ומטר קללות על הכוסשלהאמאשלהם שייכנסו אחד אחד לקונטיינר עמוק לתוך הים. נשבר לי לשמוע אותו אתמול מקלל ורציתי להימנע מוויכוח פוליטי עם אימת הערבים, אבל הוא חזר והתקשר אלי היום ושוב, אחרי סמול טוק משעשע שוב טען את המצברים של השטנה. אמרתי לו שאני רואה איך תוך שנה הוא מתמודד לכנסת בתור יו"ר המפלגה הנציונל-סוציאליסטית.

בשבילו אני אהיה עוד שמאלנית יפת-נפש. ובלבי חשבתי, פפפפייכככס שמאלנית? למה לכנות בשמות?!

אני שוויצריה הקטנה, אני לא לגמרי חסודה כשנוגע הדבר למחסה למחשבות גזעניות או הכללות על רקע לאום, אבל גם לא אטומה ולא-אנושית. אני הפלצנית שתצחק מכל בדיחת קקי-פיפי על חשבון האחר אבל תדע לחנוק את הצחוק ולמלמל שאולי הפעם הגזמנו. המצפון שלי לא איבד את הכיוון.

בשביל אחד אחר, כזה שמדי פעם חוטא בהפגנה פה ושם, אני לא יכולה להיות יותר ימנית-ליברמנית מזה. ובין לבין הרהרתי: פפפפפ ליברמן? איפה הקונטיינר שלי איפה?

הצעתי למר בחור שבפעם הבאה שאחבק סטיפות בסדר גודל כזה אקרא לו שישדוד אותי וילך יקנה קונטיינר להטביע בו את ייסוריו. רק שיפסיק להיות כזה קיצוני, כי בינתיים אני עובדת עבור בוס ערבי, שאני חושבת שהוא אחד האנשים הכי נדירים בטובם, ומגישה תביעות כדי לעזור לאנשים שלא בהכרח עונים על הסטריאוטיפ שבראשו של מר בחור.

שומעת בלופים שיר נחמד, שהחזיק אותי ערה עד כמה שאפשר. מי ששלח יודע עד כמה הוא עשה לי את היום. :-)

הולכת למצוא קצת שלווה בין הסדינים. שלי! לילה טוב!

כשהייתי ליצנית קטנה בתיכון, או שזה היה בחטיבת הביניים, שאלה אחת המורות אילו ערי פיתוח יש בישראל. זו שאלה מכשילה כשמצפים לתשובה מתל אביבים נהנתנים, מנשנשי סושי ולובשי מותגים. בקושי רב ענו כולם תשובות כמו "שדרות", "ירוחם", "אופקים" וכו'. רק אני, מתוך הסאטלה שלי הצבעתי והצעתי תשובה נוספת.

הרצליה פיתוח.

ואז כולם נשפכו מצחוק.

למעלה מ-10 שנים חלפו מאז, אבל אני לא חושבת שאני לגמרי טועה. נראה אתכם מסתובבים בסופי השבוע באזור התעשיה של הרצליה פיתוח. מקומות הבילוי של העשירים והמפורסמים מפוצצים בסכינאים בפוטנציה ובפרחות שרואים להן את כל הפוטנציה (למה צריך מכונת שיקוף, כשגם את העצמות רואים להן דרך המחשוף?)

אוקצור, היה לי ערב מעולה, ולא אזקוף את ההנאה שלי לטובת הרצליה פיתוח, או לטובת סינמה סיטי, או לטובת כל מקום שניסיתי להיכנס אליו וזכיתי לקלאוסטרופוביה בכל פעם מחדש. אתן קרדיט לבחור החדש, שלקח אותי לכל המקומות האלה והבין שבין ראשון לבין הרצליה אין כל כך הרבה הבדל דמוגרפי (וזה לא שהוא איזה אשכנזי פלצן! כמוני נניח...)

חורשת וחורשת,

ומדי פעם נופשת

FiReFLY

יש לי פרו :-)

תודה, תודה תודה, תודה תודה תודה

באמת שתודה, תודה תודה תודה תודה

(עכשיו מחכה לביצוע השפטים. אהם. מישהו מתכוון לראות "ביוולף"? כי אני קראתי את הסיפור באנגלית עתיקה וזה די מתקשר לי)

איזה כיף זה בשר גבר חדש.

עזבו אתכם מפרגיות, נקבות הודו, עגלות וטליות.

גבר זה היאמי-יאמי החדש!

הייתי אומרת שאני חוזרת לסורי, אבל: מעולם לא הייתי עם סורי (הכוונה לסורי-בשאר אל אסד-סורי ולא לכאלה שאינם בשריים או פרווה), ולמען האמת, הוא חצי סורי (סליחה, לא סורי-בשאר אל אסד-סורי, אלא חלבי כמו הפיסטוק) ונשבעת שבחיים לא הייתי איתו קודם, אז איך ייתכן שאחזור אליו?

:-)

אפשר להמשיך ככה שעות אבל זה לא יבוא במקום להיות 11.5 שעות בחדר המתים של המכללה למשפטים (אצלנו, לא רק יוצאים עם תואר ביד, אלא עם מחלות אף-אוזן-גרון וריאה, וכן אנו הראשונים שחונכים את קולקציית החורף! הידד!)