"אם נשאר שמה צדק שיקום וירדוף אחרי.
הוא בטח התעייף לו בדרך אלי, או התרגל לשבת, או הלך לאיבוד אם אחרת,
או שכח שזה הוא- שאמור היה לשמור עלי..."
מי אתה?
אולי אני לא אדע אף פעם,אולי אני רק אמשיך לשאול את עצמי.
וזה הדבר שאני הכי פוחדת ממנו בעולם.
נמאס לי לחשוב על זה, לחכות, להרגיש ושוב פעם להיתאכזב.
אני לא יכולה, אפילו המילים כבר נגמרו לי, אפילו הדמעות לא באות יותר, וכן לפעמים צריך אותן.
וכן אותך אני הכי צריכה בעולם עכשיו ואת לא פה, אני מנסה להגיד לך הכל כל הזמן ופשוט לא מצליחה אפילו כשאני איתך.
אני כל כך דואגת לך אין לך מושג, איך הפלת עלי את הפצצה הזאת בלי לחשוב פעמיים אפילו, ואני פשוט לא יודעת מה לעשות, לא יודעת מה להגיד אפילו.
ונמאס לי כבר שכל דבר שאני טיפה מתקרבת אליו ישר יורק לי בפרצוף, כבר אמרתי שאפילו הדמעות בוגדות בי פעם אחר פעם?...
נגמרו לי הכוחות לקום בבוקר לעוד יום שאני יודעת עוד לפני שהוא התחיל שהוא יהיה בדיוק כמו זה שלפניו.
ונמאס לי לחשוב על כולם... מתי מישהו או משהו יחשבו עלי?... אפילו כבר הפסקתי להאמין בזה וזה הדבר הכי גרוע..
כי אני כן רוצה לקום בבוקר עם חיוך לצחוק לעולם בפרצוף
כי אני כן רוצה שהדקירות האלה יפסיקו כל פעם שאני יזכר והדמעות כמעט יגיעו אבל יחזרו אחורה בשניה האחרונה
ואני כן רוצה להמשיך להאמין שזה כן יקרה
אבל שמישהו ייתן לי סיבות...
ושמישבו יסביר לי למה האנשים הכי טובים, אבל כאלה שהם באמת טובים, מתפוררים ראשונים.
למה כל כל מי שהיה קרוב אפילו קצת נעלם.
ולמה הכל כזה מזדיין?...
ואני כלכך רוצה לחזור לזה ופשוט אין לי את האומץ...
"כשאלוהים רוצה לבכות הוא מדמיין את הדמעות,
אבל אני, בחלומות, אני רואה אותן זולגות...
אז מי אשם?
ומי נושם?
ומי נרדם?
מי יעלם?
מי ירחם עלינו כאן?
בסוף השערים יפלו
בסוף כשהמתים יחיו
במאה ה-20 יהיו כמו לא היום..."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
