כן כבר חודש בערך לא עידכנתי פה(לא שמישהו באמת קורא פה...)
אז הנה אני מעדכן.
פורים זה סבבה.
התחפשתי לאחשוורוש.
ואני רק מתעייף מהתקופה הזאת, כמה עבודות.
איך אני רוצה שפסח יבוא...
סמינר פשצ"ים, טיול פסח לכרמל של המחנה, מי מבקש יותר??
ואני קולט שאני מתבגר לאט לאט...
אני כבר לא אותו הבועז שהייתי פעם.
אני צריך לקחת יותר אחריות, כולם רוצים שאני אשים את התחת בלימודים.
אבל את מי זה מעניין?
כאילו אני תלמיד די טוב.
אני מוציא במבחנים ציונים טובים.
אבל להורים שלי 80 במת' זה לא מספיק...
הציפיות ממני יותר גבוהות.
אז מה אם קיבלתי 94 במדעים?
צריך את הציון הזה גם במת' אחרת מה זה שווה?
למה הם עושים לי את זה?
למה הם גורמים לי להרגיש רע עם עצמי כשהם מספרים לי על הציפיות שלהם?
התחלתי ללמוד גיטרה, זה כלכך כיף.
וגם קניתי אחת.
זה פשוט מוציא את התסכול והעצב, זה כמו לדבר עם מישהו.
כשאני עצוב אני מנגן.
זה מרגיע.
כשאני שמח אני מנגן.
ואז הרגש מגיע.
כשאני כועס אני מנגן.
מוציא את האגרסיות.
כשאני עייף אני מנגן.
זה מרדים ונופלים ישר למיטה.
וכשאני סתם מנגן, זה הכי כיף.
לנגן בלי סיבה.
אז באה כל האהבה.
לכלי, למוסיקה, לרגש.
לכל מה שפחד לצאת, ואז הוא יוצא בזץ אחד.
וזה כלכך נעים.
חג שמח אנשים.
Peace And Love.
בועז
בבלוג זה
בכל הבלוגים
