It's like I can't breathe
It's like I can't see anything
Nothing but you
I'm addicted to you
It's like I can't think
Without you interrupting me
In my thoughts
In my dreams
You've taken over me
It's like I'm not me
It's like I'm not me

It's like I'm lost
It's like I'm giving up slowly
It's like you're a ghost that's haunting me
Leave me alone
And I know these voices in my head
Are mine alone
And I know I'll never change my ways
If I don't give you up now

טוב, זהו.

אני יכולה לנשום שוב.וזה לא כואב יותר.

אפילו לא מפריע לי שהוא שם.

להיפך, שוב, כמו פעם, כייף לי לבוא לשם.

וההתעלמות קלה. כי זה לא הכרח יותר, זה פשוט רצון.

איכשהו כשההבנה שהבנאדם התנהג כמו חרא, ושהוא באמת לא שווה את זה מחלחלת [ולא בתור משפט שאני אומרת לעצמי כדי להרגיש יותר טוב] הכל הרבה הרבה יותר קל.

בעע לנשום לא קל כל כך. חזרו לי התקפי השיעול. מה יהיה? חודשיים לא מספיק? רפואה צבאית מזדיינת.