התחברתי לרשת בניסיון אסקפיסטי להמלט מהחדשות וגיליתי שכל הכותבים האהובים עלי כתבו על הנעשה בגבול הצפון. על הנעשה בחיפה, בכרמיאל, בצפת, בשדרות, במצפה הילה ובגליל המערבי. על הנעשה בטבריה, בבירות ובצידון, על הנעשה בחימה, בדמעות, בהתלהמות, ובזעם, על הנעשה בקור רוח, מתוך אינטרס וחישוב פוליטי, על הנעשה מיאוש ומאין ברירה.
הנה, הנה מגיעה המלחמה גם אלי.
המשך יבוא של מאיר וזילטיר נכתב לפני למעלה מעשרים שנה, אבל המילים שלו נכונות עד זוועה למצב העכשווי:
המלחמה היא המשכה של המדיניות, ודרום הלבנון המשכו של הגליל העליון: על כן אך טבעי שמדינה תערוך מלחמה בלבנון.
הנעורים הם המשכה של הילדות, ודרום הלבנון המשכו של הגליל העליון: על כן אין טבעי מילדים ונערים היורים זה בזה בלבנון.
הקברנות היא המשכה של הרבנות, ודרום הלבנון המשכו של הגליל העליון: על כן תכרה חברה קדישא הצבאית קברים רעננים בלבנון.
העיתונות היא המשכה של הפטפטנות, ודרום הלבנון המשכו של הגליל העליון: על כן שוקלים העיתונים בכובד-ראש את השגי המלחמה בלבנון.
השירה היא היפוכה של האמירה, בדרום הלבנון וגם בגליל העליון. על כן הנאמר כמו לא נאמר, ועוד נצא למלחמה בלבנון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
