מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן עברו שלושה חודשים. בשלושת החודשים הללו:
- סיימתי את הלימודים.
- הגשתי שלושה פרוייקטי גמר ענקיים.
- גיבשתי קונספטים לכמה וכמה יוזמות חדשות (בקרוב כאן, בתקווה).
- קודמתי בעבודה.
- התקבלתי לעבודת הכתיבה המשונה ביותר שעסקתי בה אי פעם: כתיבת טור ביקורת DVD קבוע (בהד החינוך, מה שרק הופך את העבודה להזויה יותר).
- החלטתי ללכת ללמוד פסיכולוגיה.
- עסקתי בשיקום גופני מעייף, אחרי התאונה שהייתה לי.
מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן עברו שלושה חודשים. בשלושת החודשים הללו:
- התפרסמו תוצאות וינוגרד.
- כעסנו בגלל זה ואז חזרנו לענייננו.
- החבר'ה הטובים המשיכו לנסוע לבילעין כל סוף שבוע וצה"ל המשיך לנסות עליהם את מיטב כדורי הגומי החדשים שלו.
- החדשות החליטו להקרין את הסרט, כולם הזעזעו ואז שכחו מזה.
- אלדד רגב ואהוד גולדווסר עדיין נמצאים בשבי החיזבאללה.
- גלעד שליט עדיין נמצא בשבי בעזה.
- הקסאמים חזרו לשדרות, הממשלה התעלמה וגאידמק ניצל את הפרצה.
- צה"ל פיתח שיטה חדשה ללוחמה בטרור: חטיפת שרים מראשות הפלשתינית.
- אולמרט עדיין לא התפטר.
- פרץ עדיין לא למד להשתמש במשקפת.
בשלושת החודשים שעברו:
- הארקטיק מנקיז הוציאו אלבום חדש ולא אכזבו.
- התרגום המצוין של המורקמי החדש קיים את כל ההבטחות.
- התחלתי ללכת לחדר כושר בקביעות.
- הייתה לי חולדה בבית.
- פול מקרטני הימר על המנדולינה כדבר החם הבא.
- ישנתי ארבע שעות כל לילה.
- בתיבת הדואר הזנוחה שלי הצטברו 2400 אימיילים.
- ליברפול הגיעה לגמר ליגת האלופות.
- ליברפול הפסידה בגמר ליגת האלופות.
- המדינה (בנתיים) לא התמוטטה.
בסך הכל סיכום לא רע עבור מה שהוא אפילו לא רבעון.
עכשיו, כשחזרתי לזמני שינה שפויים יותר אני מקוה להיות פה בקביעות ובפני כל מי שאני קוראת באופן קבוע - עמכם הסליחה. לפעמים החיים חזקים יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
