הסלון

זה מה שאני; לא דואגת לפלשתינאים, מתעלמת מהאיחוד האירופאי, מנפנפת איברים לעבר ארצות הברית הגדולה. אני? אכפת לי רק מעצמי, כלומר מישראל. *

אינטרסנטית זה בהחלט מה שאני; רוצה חינוך, בריאות, כבישים, תמיכה בתרבות, ארועים ממומנים ע"י המדינה, ע"י העירייה, משכורות לעובדים, בתי משפט עמוסים פחות, עידוד התיירות, הזרמה לכלכלה, מוצרים כחול לבן.

אינטרסנטית; רוצה שהמשטרה תעצור גנבים ורוצחים, תוריד פסיכים מהכביש ושיהיה לה כח אדם וכח נפשי לאבטח הופעות בפארק הירקון. אינטרסנטית. ברור, לא? רוצה הופעות, זמרים, לעלות על אוטובוסים, להסתובב חופשי בכל רחבי המדינה.

מאוד אינטרסנטית; חרדה מהיום שאחי הקטן ילך לצבא, רוצה שהבן העתידי שלי יוכל לטוס לטיול גדול בגיל שמונה עשרה, שהשפה תהיה פחות אלימה, שאני לא אצטרך ללכת להלוויות של חברים, לשלוח את הפרטנר למילואים, לפתוח חדשות כל שעה.

מאוד, מאוד אינטרסנטית. גם מי שדעתו הפוליטית הפוכה משלי, חייב להודות שמצבה של המדינה, כפי שנהוג לומר, ב"קאנטים".

זה האינטרס שלנו - היום, עכשיו, להחזיר את מה שלא שייך לנו ולהתחיל לחשוב על עצמינו, על היום שאחרי, על המדינה שאנחנו משאירים לילדים שלנו, לנכדים ולנינים שלנו ולילדיהם. להבין שזה לא משנה "מי התחיל" כי אנחנו לא בני ארבע. שאנחנו אומרים ש"אין עם מי לדבר" והם אומרים בדיוק אותו דבר. שאין הצדקה לטרור והרג חפים מפשע, אבל גם אנחנו השתמשנו בשיטות דומות נגד הבריטים והתורכים. שזה בכלל לא משנה אם השתמשנו בשיטות דומות או שאנחנו טהורים וצדיקים, מפני שזה פוגם באינטרס שלנו כמדינה להחזיק עם אחר כבוש. שההיסטוריה מוכיחה, שוב ושוב, שכל עם ילחם על חירותו ובסוף גם ינצח. שבנתיים הדמות המוסרית של המדינה שלנו מתעוותת וביום שאחרי - כשהבלתי נמנע יקרה (בין אם בהסכם שלום ובין אם כפעולה חד צדדית) ונחזור לשטחי שישים שבע (לפחות) - לא נרצה לחיות במדינה שנשארה לנו; מדינה של נכים גופנית ונפשית, של ילדים מצולקים שעומדים במחסומים ויהפכו לדור הבא של המנהיגות כאן, של אנשים שחוו את חיהם בצל קסאמים, פיגועים ופחד, של אנשים אלימים, פרנואידים, שונאי זרים. מדינה שהזניחה את החינוך שלה, את הבריאות, הכלכלה, התרבות ושאר מרכיבי היום-יום, כי כל הכסף שלה הולך לתקציב הביטחון. מדינה שהשפה שלה מכובסת והמילים שלה מעקרות זוועות לביטויי מותג.

היום, כשאנחנו מציינים ארבעים שנות כיבוש על הפלשתינאים, כדאי לעצור ולהקדיש מספר דקות למחשבה מה הכיבוש הזה עשה ועושה לנו. איזו דמות הוא יוצר מאיתנו והאם זאת הדמות לפיה אנחנו רוצים לעצב את המדינה, הדמות שאנחנו רוצים להעביר הלאה לדורות הבאים.

אמיתי סנדי הבלתי נלאה העלה מדריך מצוין לפעילויות בשבוע המחאה נגד הכיבוש, מקס הזועם מלמד אותנו קצת היסטוריה ולשגיא יש כרגיל התייחסות מוזיקלית חשובה.

* להיסטרים שביננו: ניתן לחפש "ציניות" במילון :-)