מה הייתם עושים אם מנהלת בית הספר התיכון של ילדכם לא הייתה מאפשרת לו להבחן, בגלל ימי לימודים מרובים שהחמיץ?
כותבים מכתב למשרד החינוך?
מגיעים למשרד המנהלת ודורשים בזעם לשנות את ההחלטה?
מפעילים את ועד ההורים ומועצת התלמידים?
מודים בצער שהילד שלכם סטלן ומתכוננים נפשית לעזור לו עם עבודות אקסטרא בחופש הגדול?
אמא אחת מאילת קראה את העיתונים כנראה והחליטה שאם דקירות על רקע של חנייה הן לגיטימיות (ויעיד על כך מספרן המתגבר של ה"תקריות" כפי שנהוג לקרוא כאן משום מה וחוסר ההרתעה של אכיפה מגוחכת) - אז ודאי ודאי שחנק המנהלת על קידוש החינוך של בנה ראוי ורצוי.
מזל שהייתה עובדת ניקיון בסביבה, באמת שלא מתגמלים אותן מספיק.
הדיון על האלימות ההולכת וגוברת ועל האכיפה והחוק הלא מרתיעים הוא דיון חשוב ונחוץ, אבל אני רוצה דווקא להתייחס לתגובת ראש העיר אילת. לאחר היוודע התקרית בין האם למנהלת, ראש העיר הוריד הוראה לסגור מיידית את שלושת בתי הספר התיכוניים בעיר ולכנס את כל התלמידים לשיחת הסברה - עד כאן - ראוי ונכון. בדיוק בשביל זה יש בתי ספר ולא בתי חרושת לציונים והתגובה של ראש העיר מזכירה קצת את הצורה שנהגו לכנות פה פעם בתי ספר: בית חינוך.
אחרי שהסתיימה פגישת ההסברה, בה נאמר מה שנאמר, שיחרר ראש העיר את המוני התיכוניסטים השמחים והעליזים ואיפשר להם לרדת לים עד סוף יום הלימודים. שנאמר - עוד מעט ממילא פסח.
ולמה? ככה. ללא הסבר. מהלך עצירת הלימודים ועריכת שיחה ראוי ורצוי. לא לעבור על הארוע, שמפחיד כמה הוא כבר לא מזעזע, לסדר היום. אבל לשחרר את כל התלמידים הבייתה? למה? הרי רק עכשיו סיימנו שביתה.
לפעמים יש תחושה שכל תירוץ כשר ע"מ לא ללמד. הרי אם רצה ראש העיר להדגיש את חומרת העניין, היה יכול להפוך את היום ליום דיונים ובמקום השיעורים הרגילים היו מתקיימים בשלושת התיכונים דיונים על אלימות, אלימות בבתי ספר, אלימות בכבישים, אולי הייתה יוצאת ומתארגנת מחאת נוער מהדיונים האלה. במקום זה, הם שוחררו הביתה. כמה מהם לדעתכם ישבו בחדר ויחשבו על מה שקרה וכמה מהם כבר עברו הלאה ונצלו את ההזדמנות לקפוץ לים או לקניון?
שוב כיבסנו דם.
*אלג'יר, "דם על הים", מנועים קדימה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
