הסלון

"A SOMETHING in a summer’s day,

As slow her flambeaux burn away,

I clap my hands to see..."

מפני הלילה, החום הפראי, המתיש, מפני שעוד לא אוגוסט. מפני שהקיץ מתפקד עבורי תמיד כטריפ רע, חולני, מתאונן, מנקז את החיים מהעור, מיכולת העשיה והחשיבה. מפני הדביקות, הגעיות הכעוסות של בני אדם רבים, דחוקים באוטובוס קטן, ברחוב צר, במעלית, במשרד.

מפני הבדידות, הפריחה הפראית, חוסר האינטימיות שהקיץ מביא איתו לרחובות, לחצרות האחוריות, לחלומות מסויטים, לריחות הקשים, העזים שמשתרגים במעלה חדר המדרגות, בצמחים הטורפים אדמה ומקום באדנית, במרפסות מתנודדות מעל רחובות ריקים, לחים.

"I started early, took my dog,

And visited the sea;

The mermaids in the basement

Came out to look at me,

And frigates in the upper floor

Extended hempen hands,

Presuming me to be a mouse

Aground, upon the sands.

But no man moved me till the tide

Went past my simple shoe,

And past my apron and my belt,

"and past my bodice too...

גם הכלב שלי סובל מחום הקיץ. אניצי פרווה מרחפים בחדרים עמוסים, במסדרון מוצל, מוצאים מפלט על הספה, על שולחן האוכל, בין הצלחות, מתעננים בשמי החדר על המדפים. יחד אנחנו שוכבים על הרצפה, הוא תמיד מצליח למצוא את המקום הקר ביותר בבית; עין בעין מסתכלים. עין חומה בעין חומה. לשון קרה על אפי, לחות, מים, אין קץ לקיץ ולחום הארוך. רק יוני.