הסלון

עמי ברנד, אחד הכותבים האוהבים עלי בבלוגיה העברית לא הולך לראות את מוריסי בישראל. למה? תקראו, תבינו.

אם לא תבינו לפחות תתרשמו. חייבים להתרשם ממישהו שכל כך אוהב את מוריסי.  או בעצם את הסמית'ס.

אייל גרוס כנראה כן ילך להופעה. למה? תקראו, תבינו. אם לא תבינו לפחות תתרשמו. חייבים להתרשם ממישהו שכל כך

אוהב את הסמית'ס, כלומר את מוריסי.

מוריסי הוא כבר לא הבחור הצעיר והחד עם הפרחים בכיס האחורי של הג'ינס, אבל גם אני כבר לא בת חמש עשרה

מבולבלת בין זוויותי החדות.

מוריסי הוא איש רך יותר היום, פניו מלאים, כמעט ניתן לומר השמינו, שיערו מאפיר. גם אני עגולה יותר, שמנה

משביעות רצון, כבר לא רצה אחרי זנבות הדיכאון שלי לעיתים קרובות כל כך.

ומוריסי, כך מבקריו, עדיין מפזר מניירות של בן עשרים ממאדצ'סטר שיש לו בשר לכסות על הפוזה, רק בלי הבשר

וכבר שנים לא כתב שיר טוב, מאז Viva hate, לא בעצם מאז The quary, לא בעצם... כי סטיבן פטריק מוריסי ואת זה

גם מבקריו הקשוחים ביותר לא יוכלו להכחיש, יודע לכתוב שיר טוב ובגלל זה אני אהיה בגני התערוכה ב-29/07.

מפני שמגיע לבן אדם שהזרים לי קווי חמצן רוב שנות התבגרותי שאבוא לומר לו שלום ותודה, ו-350 ש"ח זה פחות או

יותר שעות הפסיכולוג שהוא חסך לי, אבל בעיקר כי מוזיקאי שיכול לכתוב, עדיין, שורות כאלה, שווה כל אגורה מ-350 השקלים ששילמתי (כן, לא התאפקתי ולא המתנתי להנחות כפי שאני עושה בדרך כלל והפעם זה גם ממש לא היה לי אכפת) עבור ההופעה שלו.

מפני שמוזיקאי שיודע להמשיך לעשות את מה שהוא טוב בו לאורך זמן ועדיין להשאר רלוונטי ומקור לחילוקי דיעות הוא מצרך נדיר בשוק.

מפני שמוריסי שינה לי את החיים ואת היכולת לכתוב את המשפט הדרמתי הזה בלי להתבייש למדתי ממנו.

מפני שביום טוב הוא עדיין יכול לעשות את זה.

נתראה בגני התערוכה?