הסלון

אני רוצה להתכרבל בסדין ולהניח למאוורר (לעולם לא מזגן) לפזר אותי חללים-חללים, גבוהים וקרירים. להכין כוס קפה בספל גדול, החלב בקנקן קטנטן נפרד, כדי שהתמצית השחורה של חום ונחמה תתפזר לי בין הידיים.

לתת לאור לשחק ריבועים ופסים על קטעי גוף חשופים.

ולקרוא. לקרוא. לקרוא.

אני כותבת כי אני בודדה, אני כותבת כי אני לא ישנה, כי לילות חמים טרופי געגוע חוברים לימים מעשיים, אנרגטיים, שהחלל מתאוורר בהם כמו בחדר ריק עם תקרה גבוהה.

אני כותבת כי אני לבד, כי אני מלאה, כי אני רוצה. אני כותבת כי אני מתכלה, הגוף עובר שנה נוספת והכבידה עדיין לא מצמידה אותי לקרקע.

"מה אנחנו? ספינות העוברות זו על פני זו בלילה,

כל אחת חיי הקווים של האשקפים המוארים

וכל אחת יודעת על זולתה רק שיש חיים בתוכה ותו לא.

ספינות המתרחקות זו מזו, מנוקדות באור בעלטה,

כל אחת הססנית, קטנה מכל צד של השחור

כל היתר הוא הלילה הדומם והקור העולה מן הים"

(פרננדו פסואה)

אני כותבת כי אני מאושרת, כי אני רוקמת ופורעת, רוקמת ופורעת ומעצם הרקמה, מעצם הפריעה - החיים משיגים אותי. חיים מלאים,

חזקים, דורשים את שלהם, תוססים בעזוז: אוכל, קניות, ניקיון, חברים, עבודה.

"אלוהים כלום יש בנמצא סבל גדול מזה, משהו חייב להיוולד מתוך הסבל הזה, כי אוה, מה דומות אנקות האהבה לאנקות הגוועים למות, מה דומות הן, אלו של האהבה לאלו של הנוטים למות"

(מלקולם לורי)

"A SOMETHING in a summer’s day,

As slow her flambeaux burn away,

I clap my hands to see..."

מפני הלילה, החום הפראי, המתיש, מפני שעוד לא אוגוסט. מפני שהקיץ מתפקד עבורי תמיד כטריפ רע, חולני, מתאונן, מנקז את החיים מהעור, מיכולת העשיה והחשיבה. מפני הדביקות, הגעיות הכעוסות של בני אדם רבים, דחוקים באוטובוס קטן, ברחוב צר, במעלית, במשרד.

מפני הבדידות, הפריחה הפראית, חוסר האינטימיות שהקיץ מביא איתו לרחובות, לחצרות האחוריות, לחלומות מסויטים, לריחות הקשים, העזים שמשתרגים במעלה חדר המדרגות, בצמחים הטורפים אדמה ומקום באדנית, במרפסות מתנודדות מעל רחובות ריקים, לחים.

"I started early, took my dog,

And visited the sea;

The mermaids in the basement

Came out to look at me,

And frigates in the upper floor

Extended hempen hands,

Presuming me to be a mouse

Aground, upon the sands.

But no man moved me till the tide

Went past my simple shoe,

And past my apron and my belt,

"and past my bodice too...

גם הכלב שלי סובל מחום הקיץ. אניצי פרווה מרחפים בחדרים עמוסים, במסדרון מוצל, מוצאים מפלט על הספה, על שולחן האוכל, בין הצלחות, מתעננים בשמי החדר על המדפים. יחד אנחנו שוכבים על הרצפה, הוא תמיד מצליח למצוא את המקום הקר ביותר בבית; עין בעין מסתכלים. עין חומה בעין חומה. לשון קרה על אפי, לחות, מים, אין קץ לקיץ ולחום הארוך. רק יוני.