לא באמת יצא לי לכתוב פוסט מאז שהתגייסתי , לא הרגשתי שיש לי משהו מיוחד לספר ולא באמת רציתי להתלונן על כל החרא שאני אוכלת בטירונות. היום באמת יש לי סיבה לכתוב פוסט. אני חוזרת הביתה אחרי שבועיים שהייתי בנתיבות ואופקים ואחרי שהרגשתי בצורה הכי מינימלית את המלחמה.
יום ראשון שעבר היינו אמורים לרדת לשטח עד שהקפיצו אותנו והודיעו לנו שאנחנו מוקפצים לנתיבות, ישנו שני לילות בנתיבות ששם לראשונה בחיי שמעתי צבע אדום המורה לכולם להיכנס למקלטים ולמרחבים המוגנים. בפעם הראשונה אני חייבת להודות שנורא נלחצתי ואף בכיתי , כמה מאנשי הסגל ניגשו אלי וביקשו ממני להפסיק לבכות כי זה לא נראה טוב שחיילת שבאה לעזור לתושבים בוכה מצבע אדום. אחרי יומיים קשים בנתיבות שבהם מתעוררים בלילה מהאזעקה העבירו אותנו לאופקים ששם המצב כנראה היה רע יותר , חילקו אותנו כל יום לקבוצות .. חלקנו שמרנו בחמ"ל , תצפיות , עזרה במקלטים, שמירות במגורים,הסברות, פוסט טראומה ועזרה לפיקוד העורף.
שהיינו שבועיים באופקים , התושבים שם מדהימים.. היה לי נורא מוזר לקבל את איך שהם הסתכלו עלי , עצם היותי על מדים נתנה להם תחושה טובה יותר וזה היה מוזר .. התושבים שם דאגו לנו כל בוקר לפינוקים ושתייה מתוקה , לחטיפים והרבה דברים טובים , המון משפחות אף ארחו אותנו אצלם בשישי בערב.
אין לי שמץ של מושג איך להסביר את ההבעה של התושבים האלה בפנים אם זה כשדאגתי למקלט שלי ל10 מזרונים ואם זה כשיצאתי משמירה בחמל באמצע הלילה ואחד התושבים יצא אלי מביתו להגיד לי תודה על העזרה שלנו או אם זה כשאני עושה הסברות ותושבים עוצרים אותי כדי לתת לי משהו קר לשתות .
אני ממש שמחה שזכיתי לחוות זאת למרות כל הבאסה שסגרנו שבת בהתרעה של יומיים ושלא היה לי בגדים נקיים ולא הייתי ערוכה נפשית ופיזית לשבועיים מחוץ לבית.
שתהייה לכולנו שבת שלום ושננצח במלחמה !
אוהבת את כולםםםםםםםםםםםם!
rinchiq
בבלוג זה
בכל הבלוגים
