A Whole Lotta' Mess
|
| 7/2009
נמ.. צבא זה די חרא, אבל מסתדרים.
הגעתי למסקנה, ולהצעה שאני חושבת שכל מיועד לגיוס לעתיד צריך לחשוב עליה. תלכו לשירות לאומי.
כל בעלי הנפש הרכה, הבוכים והרגישים זה מיועד לכם.
זה פשוט קשה, לי זה היה קשה, היום הראשון היה ממוטט עצבים.
תקעו אותי בבסיס בדרום אשקלון, קצת יותר דרומה ועזה שם. אומר שלום לערבים בדרך.
אם הם לא ישלחו קטיושות. כי אנחנו קרובים ואנחנו מטרה טובה ונוחה בשבילם. וזה יכול לקרות.
אני שם מיום שלישי ואני חייבת לומר, גרוע כמו שחשבתי.
אמנם לא בכיתי את נפשי, אבל המירמור הנפשי האינסופי, זה פשוט משהו מהגיהנום.
הכי קשה זה לא המאמץ הפיזי של לעמוד בשמש שלוש שעות, או שעתיים וחצי בקור כלבים עד 11 בלילה, או צעידות שלא נגמרות וכאבי רגליים בלתי נשכחים. זה המצב הנפשי. צועקים עלייך ואוכפים עלייך חוקים שבחיים לא חשבת שיכפו עלייך.
מוזר לעבור ממציאות שהתרגלנו לדבר שכזה.
העיקר יעבור, זה שאני ישנה באוהל מסריח, ויש הרבה מפקדות שמגיעות לי בגובהן עד החזה שלי ושוקלות כמו הרגל הימנית שלי, האוכל מחורבן- ממוחזר והכלים לא תמיד שטופים, אין מים חמים, לא לשתייה ולא במקלחות > לא ישבור אותי.
הכנתי את עצמי נפשית לגיוס, אבל לא חשבתי שיהיה ככה.
עד חודש של זיוני שכל, בתקווה, יעבור מהר.
עד כאן, אני צריכה לחזור מחר לבסיס ולהיות שם בתשע ולסיים לסדר קיטבג.
אגב, המפקדת של המחלקה הקרובה מטומטמת או שנדמה לי?
כנראה שאני לא היחידה שלא טובה בגיאוגרפיה, למרות שלא עד כדי כך:
המפקדת של המחלקה הסמוכה: "כל מי שנמצאת בצפון, יכולה לחזור בעשר,עשר וחצי לכל היותר."
אני: "הפקדת, אני נמצאת בקירית אתא, זה אומר שהאישור ניתן גם לי?"
המפקדת: "לא, זה יותר לצפונים."
אני לא בצפון? אז כנראה במרכז. ולא ידעתי.
זונה.
תאחלו לי בהצלחה.
אגב, מישהו יודע מה זה מנהלת חיילות מ'?
זה התפקיד שהזקן הממורמר בבקו"ם נתן לי. מפגר.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
