A Whole Lotta' Mess
|
| 11/2009
הרגשה מחורבנת- אני מניחה שזה הדבר היחיד שבתי חולים וצבא עושים נהדר
או לפחות ככה נדמה לי. כי התאשפזתי פעם ראשונה ביום רביעי ואני כרגע בשירות הצבאי שלי.
ראיית העולם שלי התחרבשה לגמרי במהלך האשפוז שלי. למרות התמיכה המדהימה שההורים שלי וחבר שלי הפגינו, המחשבות פשוט לא הפסיקו לזרום.
על כל החוסר צדק בעולם.. וזה האמת לא משהו חדש בשבילי- אני הרי בצבא.
אבל גם בבית החולים?
שאלה: איך מכניסים לבידוד שני אנשים כשלאף אחד מהם אין תשובות ברורות לגבי מי ומה? פשוט מכניסים.
מתברר שלמשרד הבריאות שלנו לא משנה. יותר נכון, משנה אבל פשוט "אין תקציב לחדרים נפרדים"- אמרה לי האחות והרופאה.
אז ככה יוצא מצב שהאישה שהכניסו יום וחצי אחרי חולה בשפעת החזירים ואני לא. פשוט היה לי משהו אחר, וגם זה הם לא יודעים בוודאות. אז חוץ מלהיות עם עירוי בוריד מיום רביעי בערב ובדיקות דם ביד השניה פעמיים-שלוש ביום על בסיס יומיומי לא היה שום דבר מיוחד.
הלכתי לבדיקת עינים במהלך האשפוז (עם מסכה כמובן, עוד לפני התוצאות- כי אני כל כך מדבקת..) וכשחזרתי האחיות הספיקו לסמן את הדלת בידוד טיפתי במרקר שחור פלוס תליית שלט. מהירות. יכלו פשוט לכתוב כרזה ולשים מגפון ליד החדר שיאמר לאנשים להתרחק מהדלת הזאת.
מדהים עד כמה אנשים מפחדים מהאפקט הזה. נתעלם מהעובדה שכל הקומה שלי היו בני 55 פלוס והרופאה קראה לי "פגית"- הזקנים כל כך פחדו ממני, זה היה נחמד להבהיל אותם האמת. פשוט כי הייתי במצב רוח מחורבן.
אז מה שהתבלבלתי בחדר שלי פעמיים ונכנסתי לחדר 14 הסמוך בשביל לעשות חיוך מבויש ולהגיד "אוי סליחה, אופס, לא החדר שלי".
אהבתי את המבט שלה אחרי שהיא שמה ידיים על הפה בבעתה משונה.
אני חושבת שהגברתי את הסיכויים לבקר בגיהנום אחרי החיים, על זה. מרשעת שכמותי.
משרד הבריאות לא שם לב הרבה לחולי שפעת החזירים ששמים בבידוד כנראה, לא אכפת להם ממש אם היחידה שאחראית עליי כרגע המליצה לי לנסות לתבוע אותם אם המצב שלי יחמיר. האחוזים של הצלחת התביעה לא גבוהים אגב, תלוי במצב.
שבוע חופש לא יחזיר אותי, הלוואי ויכולתי עוד קצת. אני אנסה, אני פשוט לא בטוחה עד כמה יהיה לי את הכוח להיות שם שוב. ועוד אני סוגרת שבת, איזה כיף לי. ולסגור שבת אומר שאשמור לא קצת גם. דאבל פאן.
בכלל, מאז הצבא אין לי חשק להרבה, אולי לצאת פה ושם, אבל לא ההורים שתמיד היה נדמה לי שהם יושבים לי על הוריד. אני מתעצבנת הרבה, בצבא אני כמעט ולא אוכלת, בקושי ישנה (כי עדיף לישון על בול עץ מאשר על המיטה שלי שם) בקיצור- שום דבר טוב.
ולסיום- קטע מצחיק שקרה בבית החולים:
מגיעה חולה עם בעיות נפשיות למיון, והאחיות דיברו עם הפסיכיאטרית בטלפון שהמליצה להן לא להגיב למה שהיא אומרת עד שהיא תבוא לשם.
חולה: רופאה, רופאה, רופאה...... אחות! אחווות! אחותת! אהההה... אני חושבת שיש לי לחץ.. אני מגיבה רע.
(צחקוקים חלושים מהצד של האחיות)
חולה: אתן צוחקות עלייי???? אתן כל כך מרשעות! אחווווותתת! אחות...
אחות: אנחנו לא צוחקות עלייך, מה פתאום גבירתי.
חולה: אחוווות.. אחות! אחווותתת.. אחחחחח.. אחות!
אחות מגיעה סופסוף למיטה: כן? את צריכה משהו גבירתי?
חולה: תביא לי תה.
האחות מגיעה עם התה, החולה לוקחת לגימה.
החולה בקול בכייני: אחוווותתת!!!!! אחותת! אחוות!
אחות: מה קרה?
חולה: שמת לי מלח!
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
