ערב יורד והיום טרם עלה

שבועיים עוברים מלילה ללילה ווירוס אכזרי מסרב לעזוב

האכזרים הכי גדולים בהיסטוריה היו דווקא אלו שלא התרגשו ממעשיהם

וכך גם הווירוס הזה שסובל מאדישות בלתי מתפשרת ועוד יותר מכך מחוסר הבנה לפריצתו

חשבתי שזה הלימודים, המבחנים השיעורים

אולי העבודה, הבוסים, הפיטורים המאיימים

ואולי ההשמנה, הספורט או החיים

ואפילו המצאתי מושג חדש להבנת התופעה, 'תסמונת פרה- טראומטית' שזה בדיוק ההיפך מתסמונת פוסט טראומטית, כי "בקרוב ממש" כמו שאומרים הרבנים, יתרבו המשפחות בישראל ע"י זוג חברים טובים הכי טובים שעומדים גם הם להיעלם לי מהחיים הרווקיים.

ודווקא כשאני ישן ובורח מהעולם, מגיעים החלומות, שגם את זמן האיכות מחוץ לתודעה, מצליחים לגזול לי  ע"י חזיונות שונים אך לא כ"כ משונים, אלא יותר ידועים ומוכרים מהפחדים העמוקים שלי. 

וכמו המשפט הכול-כך סותר, כאלו הם חיינו ולא רק בזמן האחרון:

מוכרחים להיות שמח