עוד לא ממש התגברתי עליה. אני יודע שזה לא יחזור ואני גם שמח על כך. אבל במדבר כל קוץ הופך לפרח בר (או איך שלא הולך המשפט הזה..) וכרגע מזווית הראייה שלי אני לא יותר טוב או מוצלח ממנה והשגיונות שלה.

תקופה קשה אני עובר עכשיו. ואני עוד לא סגור למה וממה. אולי אני דווקא כן יודע אבל אני סתם מעדיף לא להוציא או לפתוח את זה. לא כאן לפחות.

הייתי בדרך ללימודים על סף בכי והיד כאילו הייתה יישות עצמאית והתחילה לכתוב: 

עשרות אנשים, פרצופים וקולות

חיפשתי אותך בין כל הדמויות

רציתי בקרבתך בעינייך היפות

בעורך החלק בעינייך המפתות

חש עצוב בודד וללא משמעות

כמהה למיטתי וצמא להיעלמותי

ואין דבר טוב, אין דבר שמח

הכול עובר לו סתם

כלום כאן לא פורח

ואם משהו יכול לנחם

זה חיבוק של רחמים

על מנת להרגיש אהבה

ואפילו לכמה רגעים

ואין דבר טוב, אין דבר שמח

הכול עובר לו סתם

כלום כאן לא פורח