את הקטעים הבאים אני כותב כבר כמה ימים, הם אינם מופיעים בסדר הכרונולוגי של כתיבתם

הבלוג הזה הוא חלק מחיי  מהתרפייה שלי והוא עוזר לי, אני כותב את שעל ליבי

מלחמת עצמאות

במלחמת העצמאות שלי, אני מקריב קורבנות. החלטתי לצאת לקרב על חרותי הנפשית-דתית ואני משלם על כך מחיר. אינני יודע אם אנצח וכיצד יראה היום שלאחר עצמאותי. למרות שיש ימים של שמחה והרגשת חופשיות ושלמות, ישנם ימים, כמו השבוע, בהם אתה מקבל סטירת לחי ואתה מבין כי לבדך ביקשת אותם.  

ישנם רגעים שאני כל-כך שמח שיצאתי למלחמה הזאת. שהיו לי את כל הסיבות המוצדקות בעולם. אני מרגיש מאושר במה שאני וממש אין לי בעיה עם מי שזה לא מוצא חן בעיניו. ולפעמים אני חושב שהייתי מהיר ונחפז. ויתרתי על משהו ללא כל בטחון במקום שאליו אני הולך. יצאתי נגד דרך מסוימת ומצאתי עצמי נוקט באותם דרכים בהם נלחמתי.

בימים הקרובים יתרחש קרב מכריע שכנראה שאין בו מנצחים מבחינתי. קשה לי לכתוב עליו מהרבה סיבות. לעיתים קרובות כמו הלילה, אני מוצא עצמי בוכה. לא מפרגן ומקנא. מתאר במזוכיסטיות כיצד ייראו חיי מעתה והלאה. דש בבוץ של עצמי. נעשה מריר ותקיף. ובעל נטייה דיכאונית כרונית. אך לעיתים וכהצגה שאני מציג, אני משתדל להיות מפרגן, תומך, נוח לרצות וקשה לכעוס. מבין כל דבר ולא מצפה לתמורה.

אני מפחד מהדרך הביתה. לאחר ההכרזה הרשמית. מה יהיה איתי אז? מה אחשוב באותם רגעים? אני משתדל לבנות אותי יותר ויותר. להיות אישיות משל עצמי. ללא קשר. אני מנסה להיות בצד השני. סתם עוד אחד שהזדמן או הוזמן, שלמחרת קם וממשיך הלאה. לעיתים אני מתגעגע לתקופה בה הייתי שרוי באפטיות מוחלטת. ישנתי כל היום ולמרות הדיכאון החריף, העברתי את הימים.

הייתי רוצה להתאדות. להעלם מהשטח. בלי בעיות ובכיות. הלוויות או חיפושים, אלא פשוט להעלם. אולי ללכת לישון ולקום בעוד שנים. שלא יחשבו שהשתגעתי או שאני זקוק לטיפול, אלא פשוט לא להיות..

אין לי כעס וגם לא זכות לכעוס על איש. השטן מחלק את עבודתו בצורה שווה ובתוכן שונה. כולנו סובלים. איש איש, בדרך שבחר לו אלוהים. אבל בג'ונגל האנושי, כל אחד דואג לעצמו ולצרות שלו. גם אם במבט אובייקטיבי ישנם אנשים הסובלים ממך, הרי שעולם הסובייקטיבי ואשר בו מתנהלים רגשותינו, אין אסון גדול מזה של עצמנו.

שאגת האריה הבודד

כמו הר געש המתפרץ בליבתו

כנהר העולה על גדותיו

שאגת האריה הבודד

הוא ניצב לנגדי קורן וזורח

הוא ניצב למולי מחבק וסולח

שאגת האריה הבודד

הוא העדיף להתנרמל, להנות ולשמוח

הוא שם מאחוריו את כל עסקי הביאזר

שאגת האריה הננטש .

והתחלתי לבכות לנטוף מים

הוצאתי את כל מה ששמרתי

לא הצלחתי לעצור. לא הצלחתי לנשום.

בכיתי והסתגרתי.

וגם עתה בשעת ההקלדה,

הדמעות מוכנות ליירוט במעלה גרוני

מנסות לעצור את הייאוש האין-סופי

מנסות לגמד, להמשיג ולפשט

לנחם ולהתנחם.

אך אינני מצליח לעצור שור בדישו

שאגת האריה הבודד.