הנה כמה דברים שגרמו לי להיות מאושר בעצב -

כבר הרבה זמן שחיכיתי למשפט כזה.

"אנשים אולי אוהבים לרקוד, לצחוק, אבל מה שהם הכי אוהבים זה להיות עצובים".

(שאול נאוי – מנשה נוי, פרשת השבוע)

לא משנה כרגע באיזה הקשר המשפט הזה נאמר אבל אני אומר לכם שזה פשוט משפט חזק ונכון.

בעוד הצחוק והריקוד משחררים ובריאים תופעת העצבות והבדידות נתפסת בעייני כחוויה עמוקה יותר, הדבר היחידי שיותר עמוק ממנה הוא אולי ה 'אהבה' אך מה היא אהבה אם לא חוסר שלווה ומנוחה, אכזבה, קינאה, דמעות וכן גם קצת עצב. אולי בעצם לא כל-כך קצת. אולי די הרבה. לא משנה כמה סיפורי אהבה נראה לנגד עיננו כולנו יודעים ש "אין מלכודת מסוכנת משלוותם של אוהבים" ו "משחק האהבה – מי שנכנס יוצא נפגע".  

בוודאי קראתם אצלי כבר לא אחת על תיאורית "רגעים קטנים של אושר" שפיתחתי (כל הזכויות שמורות לשטראוס), לפייה אין אושר אבסולוטי ואין גם תקופות של אושר. לא רק שהאושר מחולק לרגעים קטנים, הרי שהאושר אינו מורכב אך ורק מהדברים הגדולים שאנחנו מכירים, עבורי סדרה טובה, סרט טוב, הצגה או סתם 5 דקות של כיף עם חבר יכולות להיות אחד מאותם רגעים בהם אתה אומר לעצמך "מה רע לי? אני מרגיש עכשיו מצוין ורוצה שזה יימשך". אולי זה כי אני לא מכיר שום דבר אחר. אולי כי טרם חוויתי אהבה. אך ממה שאני רואה קורא ויודע זה הולך להיות כך תמיד.

ואם כבר ציטוטים ובכל זאת בתקופת בחירות עסקינן, הנה הברקה של יעקב איילון מחדשות 10 שכמו הרבה הברקות טובות הגיעו בלי לשים לב:

באולפן חיים רמון ולימור לבנת דנים במהות 'מפלגת הגמלאים':

לימור לבנת: את הגמלאים מעניין חוק הפנסיה

חיים רמון: את הגמלאים לא מעניין חוק הפנסיה כי הם כבר פנסיונרים, אותם מעניין גודל הפנסיה. חוק הפנסיה מעניין את הצעירים הרבים שהצביעו עבור הגמלאים.

יעקב איילון: מה שמעניין את הצעירים באמת לא ברור.

(בשידור חי זה נשמע יותר טוב)

ולפינת הבדיחה השחורה: אני מקווה שהגמלאים מילאו את השורות האחרונות שלהם בחברה' טיפה יותר צעירים – רק למקרה חירום.