הוא שוב הצליח להביא אותי למצב הזה. אני טועה הוא צודק. אני צריך להתנצל על האשמות החריפות שהטחתי בו וגם להתחיל לתקן את האופי המחורבן שלי.

אי אפשר להגיד שאני לא יודע להתווכח (לפחות לא איתו) ובכל זאת איך שהוא, הוא הצליח לגרום לי להרגיש טירון. כשאני עם עצמי או עם הפסיכולוגית שלי זה הרבה יותר פשוט. אני יודע להסביר בדיוק מה מציק לי ולמה. אני יודע להסביר בדיוק מה הקו שמנחה אותו. ואני אף יכול לתת דוגמאות חיות.

התווכחנו קרוב לשעתיים ואיש לא הצליח לשכנע את השני. בסוף הוא תמיד מזכיר את זה שאני הבן שלו ועם כל הכבוד כדי שארגיע ובכלל הרבה יותר טוב יהיה עם אדע להיות חכם ולקבל "טובות הנאה" במקום להכניס כל מיני פילוסופיות מיותרות.

לפחות אני יודע שהוא לא הצליח לשכנע אותי בגרוש וגם אם הסכמתי איתו הרי שזה היה אך ורק כדי לזרז את היציאה שלי מביתו בחזרה הביתה.

מה אני אגיד לו? תשמע אבא, אתה צריך להבין שאני מפחד להיות כמוך! הרי זה באמת סתם העלבה ללא כל מטרה. מצד שני הוא ממש לא תופס על מה לעזאזל אני מלין.

אני לא חושב שהוא אדם רע אבל אין ספק שיש לו אופי מאוד מחורבן. העניין הוא שהאופי המחורבן שלו ניתן לצפייה רק לעין מזוינת. כלומר אם הייתי שכן חדש אצל אבא שלי והוא היה מזמין אותי להתארח אצלו אין לי ספק שתוך 5 דקות הייתי מבין ששיחק לי מזלי ומהשכן הזה ייצא לי אך ורק טוב. אבל יש גבול לכמה ומה בן-אדם מוכן להיות כל-כך טוב ולכן את כל החרא שיש לו ויש לו, הוא מוציא על המקורבים לו משפחתית.

אם הייתי צריך להגדיר אותו, הייתי אומר שהבן אדם חי בהכחשה. בפועל הוא נדבק לכל מיני אליטות למיניהם, פועל לפי רצונם של אחרים ומוכן לריב עם בני ביתו אך ורק כדי לספק את רצונם ומכך הוא מאמין שגם מעמדו שלו ישתפר. הוא בן אדם שאף לא יודע מנוחה נפשית מהו, אם כי הוא מציג חזית של הדוגמא הכלל עולמית לחיים שלווים עלי אדמות. כושר השכנוע שלו הוא בין הטובים ביותר והוא מסוגל לשכנע אותך ביום שעכשיו לילה ובלילה שעכשיו יום. יש לו אמות מוסר שונות ומשונות ונראה שהוא באמת מאמין להם. במצבי חירום הוא תמיד יהיה לצד ילדיו אבל בזמנים שבין לבין, אתה יכול לשכוח ממנו. מרוב טוב הלב שהוא מפנה לחזית, כל הרוע והמרירות שיש לו נשארים בעורף.

הוא מבקש להיות בצד המנצח של החיים. כאשר אם עם כל העולם הוא בצד המופסד וצריך כל היום לרוץ ולרצות את כולם, הרי שעם ילדיו שלו – הוא בעל המאה ולכן הוא פועל בצור כזו שילדיו ירוצו אחריו ו"יקנו" ממנו "טובות הנאה", בדיוק כשם שהוא עושה זאת עם שאר העולם. מכאן, רצית כסף – תשלם לי במשהו. רוצה לקבל את האוטו לערב- אתה חייב לי. שילמתי לך על האוניברסיטה – אתה חייב לתת דו"ח מפורט של איפה אתה ולמה. וכמובן שכל היעדרות שלך מהלימודים דורשת את אישורי מראש.

אישתו הנוכחית היא כבר סימפוניה אחרת. מדובר בחסידה שוטה.

המושג 'חסיד שוטה', נאמר על הבחור שמטייל לאורך הנהר ולפתע רואה בחורה טובעת במי הנער וידיה מושטות מעלה תוך צעקות לעזרה. אותו בחור מתקרב אל הנהר והנערה וממש כבר מושיט ידיו לעזרה, אך לפתע נזכר כי עולם הצניעות שע"פ התורה מחייב איסור מגע  עם בחורה ולכן אסור לו לגעת בבחורה. הוא מניח לבחורה לטבוע.

כזאת היא אישתו, בגלל סיפור חיים וכנראה שגם העדר חוכמה ברמות לא קטנות, הופכת אותה להיות חסידה שוטה. היא אוהבת אותו בצורה מטומטמת ועיוורת. הכי גרוע שאת הבת שלה מנישואיה הראשונים, היא אוהבת פחות מאשר את אבי. אם הייתי במקום ביתה, כבר ממזמן הייתי יוצא עליה. היא מעדיפה את טובתו של אבי על פני טובתה של בתה. אולי אני פשוט לא מפרגן, אבל לדעתי מדובר בקצת יותר מזה. אם היה לה טיפת שכל היא הייתה מבינה שהדבר הכי חשוב לאבי ובטח לא היא, זה הילדים שלו. כך שאם הייתה מתייחסת אלינו רק חצי ממה שהיא מתייחסת אליו, היא רק הייתה זוכה בנקודות זכות אצל אבי. אל תשכחו לא מדובר כאן בנישואים ראשונים. אנחנו מדברים כאן על נישואים שניים ובגילים לא הכי צעירים בעולם. ולמרות הפער שיש בניהם, אי אפשר להגיד – זאת האהבה הראשונה שלהם או אפילו הוא אוהב אותה כמו שלא אהב מעולם או אפילו הוא נאמן לה בכל ליבו.

אבל היא משום מה ממשיכה להאמין בלי שום קשר למציאות – ממש כשם שזאת הייתה תורה שבלתי ניתנת להוכחה. הוא חי בהכחשה אבל היא פשוט לא רואה מה מתרחש מולה.

בכל שיחה שלי איתו, אני יותר ויותר מתרחק. לפעמים אני מרגיש כאילו אנחנו מתקדמים ביחסינו בצעדים של 2 קדימה ו 3 אחורה. אני חייב לנתק את חבל הטבור הכלכלי עימו. הוא מרגיש כאילו קנה אותי וכאמור אם אומר לו זאת, הוא מיד יהפוך את הדברים לטובתו.