והצבועים והמתחסדים –  אנשים רעים באמצע הדרך

לאחרונה יוצא לי יותר ויותר להיתקל באנשים שיודעים הכול. אתה לא תוכל ללמד אותם כלום וכל מה שאתה אומר זה שטויות.

זה פשוט מביא לי את הכריזה ברמות מטורפות. זה לא שלא ידעתי על האופי הזה קודם. ולא שאני לא חטאתי בשחצנות פה ושם. אבל פה אני מדבר על אנשים שחיים את החיים אך ורק מנקודת מבטם. מבחינתם העולם נוהג אך ורק מזוג עיניהם וכל מי שמעיז לראות את העולם מנקודת מבט שונה אינו אלא טיפש שמעייף את הכוחות האנושיים.

הבחור הראשון שהביא לי את הכריזה, הוא איזה בוגר מכללה למשפטים שפשוט פוסל את דברייך על הסף. הוא כלל לא טורח לשמוע מה אתה אומר. שלא תבינו, אני מסתובב איתו די הרבה ומתוך האנשים שאני עובד עימם הוא דווקא המוערך ביותר, הוא באמת אינטליגנט ויש לו ידע נרחב ועכשיו שאני נזכר פעם אפילו הזכרתי אותו פה.

ממזמן כבר שמתי לב שהבחור לא רואה ממטר אף דעה שונה ותמיד ייחסתי את זה לטיפוסים האנלוגיים שאין להם שום קשר לחשיבה פסיכולוגית או רגשית. שנאתי את החלק הזה שבו אבל די התעלמתי מהעניין. זה תמיד ככה ובייחוד אצלי: אפשר לדרוך עלי, לעשות ממני צחוק, לנצל אותי אבל יש גבול מסוים (מאוד עמוק לצערי) שפתאום אני חוטף "היפוך" בראש ואז אני מתפרץ ומוציא את ה-כ-ו-ל החוצה, ממש כמו הר געש שמתפרץ. העניין הוא שהכעס שמצטבר מוציא ממני תגובה שאיננה קשורה למעשה האובייקטיבי שקרה בפועל. אבל זה כאילו יש בתוכי איזה מחשב ששומר ושומר ופתאום מתחיל לפלוט את כל הנתונים החוצה.

בכל אופן, ישבנו ביום שישי האחרון אצל זוג חברים משותפים גם כן מהעבודה, והיו שם מוזמנים אחרים אחד מהם עו"ד ועוד איזה זוג נוסף. לאורך כל השיחה קלטתי את הטמטום שלו כאשר הבן אדם בקושי התחיל סטאז' מתלהב מזה שהוא זוכר חיקוקים בע"פ, אומר לעו"ד הוותיק והמנוסה ביטויים של זלזול בדבריו ופוסק שהדברים שלו נכונים או לאו. ישבתי וחשבתי לעצמי בראש 'מי אתה חושב שאתה בכלל' אפילו אם אתה צודק לפחות תשתוק תכבד אנשים אחרים.

אחרי כמה דקות עברנו נושא והתחלנו לדבר על משהו שקשור לעבודה שלנו, אמרתי איזה שהוא עניין שקשור לשינוי חדש שהולך להיות והוא בשלו: "מה פתאום, מה אתה מדבר שטויות". התעלמתי והמשכתי להסביר על מה אני מדבר. והוא שוב באותם מילים: "מה פתאום מה אתה מדבר שטויות". ליד כל האורחים ותוך כדי הזלזול שלו, כאשר כולם מסתכלים עלי כאילו תקף אותי משהו, אמרתי לו: "מלומדי היקר, למה להגיד שטויות, אולי יש איזה שהוא סיכוי שבכל זאת לפחות חלק מהדברים שלי נכונים" אני יודע שבאמצעות המסך קצת קשה לתאר את אופן האמירה שלי, אבל תאמינו לי שאיש לא הטיל ספק לגביי: הבן-אדם בקריז!!! 

אני רק מתאר את הדברים וכולי נהיה עצבני שוב. איך בן-אדם וזה לא רק הוא כי ישנם אלפים כאלו שחצנים מסריחים שחושבים שעל כל דבר הם חייבים לענות. וכחנים בלתי-נלאים. לכל תשובה יש להם שאלה ולכל שאלה יש להם תשובה. לעולם לא יורידו טיפת (כך הם חושבים) מהכבוד שלהם. לעולם לא ישתקו. וזה לא שהם חושבים: 'אנחנו יותר טובים', אלא שפשוט נקודת המבט היחידה, היא זו שלהם.

עוד אחד כזה, הוא איזה דרעק אחד שאני צריך ממנו משהו ללימודים שלי. כאילו בן-אדם, אתה לא עושה לי טובה. אני הרי משלם לך על כל דקה שאתה מתעסק בי. תאמינו לי מתנהג כאילו מינימום הוא איזה ביבי נתניהו שכל לו"ז ההרצאות שלו צפוף. שולח לו מיילים, הכול מוכן, הכול מסודר. מה אני מבקש? תשלח תגובה כלשהיא שקיבלת את המייל. זהו. לא תגיש, לא תסיים, לא ת.יעד. כלום. תכתוב: קיבלתי. מתקשר אליו שולח לו הודעות, כלום לא עונה. מצידי תחייב אותי בעוד 90 אג' מחיר ההודעה. אבל לעזאזל תענה לי. ומי ישמע, כולה סטודנט כמוני. וגם הוא זה באופי שלו. הוא טיפוס כזה שבהפוך על הפוך מתנשא מעל כולם. אוי לבן-אדם שישב מולו בעבודה.

ועוד כהנה וכהנה, לא חסר אנשים שבטוחים שהשמש זורחת להם מהתחת. שכל משפט שלהם נגמר בסימן קריאה ואף פעם לא בסימן שאלה. איפה הספקנות, קצת הרהור טיפת כבוד. שחצנים. שחצנים נמאסתם עלי!!! 

ושכבר חשבתי שסיימתי עם העצבים, יצא לי להיות כמה ימים באיזה סדנה במסגרת העבודה. ואת מי אני זוכה להכיר? חבורה של אנשים שכמעט כולם הם אגואיסטים שכל אחד בטוח שהוא הוא ואין בלתו. הכי עיצבן אותי היה איזה בחור תימני (בלי גזענות, פשוט זה היה הכינוי שלו), שהיה פשוט אדם מגעיל שפשוט התחשק לי לירות בו. פשוט איכס של בן-אדם. היה שם עוד אחד. איזה חוזר בתשובה שחושב שאם הוא ידבר בשפה תלמודית אז כולם יתלהבו ממנו. כולו משחק אותה צדיק אבל בתכלס' הוא לא יותר טוב ממני או מימכם. ומה הקטע שלו, הוא חושב שאם הוא יצעק "המלך הוא עירום", אז זה כבר מספיק. אם הוא רצה לצאת נקי מזה שהוא בילף את הנהג אוטובוס, אז הוא אמר "פשוט מבחינת גזל, לא רציתי", אם הוא רצה לצאת מאיזה משחק תפקידים שהוא ניצח ברמאות, אז הוא אמר: "אני בתמימות המשכתי לשחק למרות שהבנתי שמשהו לא תקין". בקיצר כל דבר שהוא עשה, הוא עטף באיזה מילה או מושג יהודי וזהו. הוא כבר צדיק. טוב עזבו, זה מעצבן אותי רק להיזכר בו.

מה אני אגיד לכם, העצבים שלי אכן חלשים, אבל בואו נודה על האמת יש אנשים חראות בעולמנו אנו.