*ועוד בחורה מקסימה ששמה יישאר חסוי (ניתן לרמוז: היא די דומה לשירה פליקס)
יופייך השברירי
מאיים לדמוע.
מביט בך מבעד המסך
ועוד לא מחליט אם לפנטז
על בן, מאהב או אולי אח.
העדינות האסרטיבית
מזכירה לי זכוכית משוריינת
כזו שקופה שאין איש מסוגל לעבור דרכה.
סופגת הכול
ונשארת חזקה.
אך לא החוזקה היא המגנט לאישיותך
אלא טיפת הדמעה שעומדת ליזול
מלחייך.
לא מדובר בפינת "מתבגר/ת! חשוף את הסלב האהוב שלך וכתוב לו שיר", אבל פתאום אחרי הרבה מאוד זמן קיבלתי מוזה לשוב ולתמצת רגשות בשורות קצרות.
העובדה כי אני מכיר מישהי שמאוד מזכירה לי בחיצוניות ובפנימיות את שירה פליקס כמו גם החיפוש אחר קשר רומנטי החזיר אותי לנקודת 'המשורר המבכה' והרי התוצאה לפניכם.
ניתוח קצרצר שאינו דורש את התערבות הצוות הקליני במכון ז'קונט לפסיכולוגיה בגרוש מעלה, כי אני מתגרה מקשרים שקשורים בצער או עצב המשפט הנצחי של "אין שמחתנו היום שלימה" משתלב לי בכל יום, זמן או אירוע ולאו דווקא בדרשת בר-מצווה.
יש לא מעט חדש אבל לא במציאות כמו בתפיסה של המציאות זה הרבה וזה חשוב
רוכב אופנים לבעל בסטה: אתה יכול לתת לי בבקשה לעבור.
בעל בסטה: אתה לא עובר מפה תלך מסביב.
רוכב אופנים: עשה לי טובה, אין לי כוח לכל הסיבוב.
בעל בסטה: אין סיכוי אתה תפגע לי בסחורה.
רוכב אופנים: מה פתאום, יש פה מספיק מקום. אני לא אפגע לך בסחורה.
בעל בסטה: מצידי אתה יכול לעמוד כאן עד מחר. אתה לא תעבור מפה!
רוכב אופנים נסוג מעט לאחור בייאוש: אתה איש קטן וממורמר
בעל הבסטה תופס תפו"א: אתה בן זונה ותעוף מכאן חוצפן! (זורק עליו את התפו"א)
שוק הכרמל יום שלישי 1.5.07
יש איזה מישהו מאוד מאוד ספציפי שממש מתחשק לי לומר לו: אתה איש קטן ממורמר וטיפש. וככזה ביחס למשפחה שלך אתה עוד הצלחה מסחררת. אני רוצה להאמין שהצדק ינצח והוא עוד ישלם על הזלזול שלו או בהתנהגות 'עבד כי ימלוך' שלו אבל כפי שכולנו יודעים, צדק מהווה מניה חלשה ביותר בימינו אנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
