לחלק הראשון

סוד 3

אחרי שהיא אמרה לי שהיא באה איתי על אף שהיו לה לימודים, החלטנו להיכנס ביחד לסרט. קנינו פופקורן ושתייה ונכנסנו לאולם. "תביא לי בבקשה את הדיאט קולה שלי", היא אומרת לי. "אפשר שלוק" אני שואל תוך שאני מכוון למרכז הלב, "אתה בכוונה בוחן אותי, אתה יודע שאני לא אוהבת וזה מגעיל אותי".

"תגידי" שאלתי אותה, "הבחור האחרון שיצאת איתו,  גם ממנו לא היית שותה מפה לפה?" שאלתי. "אני מצצתי לו אז נראה לך שהפריע לי לשתות מהפה שלו?!".

אני חושב שכאן הבנתי לגמרי את הרעיון. מהשקט שהשתרר בינינו אחרי שהסברתי לה שזה מאוד מעליב ובדיוק בגלל זה אני בוחר לזלזל בה כדרך התמודדות, אני מקווה שגם היא  הבינה.

באותו רגע חשבתי לעצמי, אם היא הייתה עכשיו אי שם רחוקה ממני ופתאום הייתה מרימה לי טלפון ואומרת לי תשמע, אני חייבת את העזרה שלך או אני נכנסת לניתוח או אחי נכנס לניתוח או לא יודע מה אפילו לחישה לעזרה, אני בטוח שהייתי עוזב הכול ומגיע אליה לעזור לה והיא, היא נגעלת לשתות מאותו קש. ובעצם יותר מזה היא לא רואה אותי כשותף למיטה.

זה לא שהיא בחורה יפיפייה או מושכת או גוף רזה או פצצה לא נורמאלית. ממש לא יש לה לא מעט פגמים בגוף שלה. אבל אני כל-כך רואה את עצמי נכנס איתה למיטה ומחבק אותה. מחבק את השומן שלה את האובססיביות שלה והגבות שלה. והיא, היא פשוט לא רואה את זה ככה. היא לא רואה את עצמה אפילו מלטפת אותי או נותנת לי נשיקה עדינה על הלחי. בקיצור היא פשוט לא רואה אותי איתה.

אז מה לעזאזל צריך להיות ה"אני לא יכולה להיות בלעדייך" ומה זה צריך להיות שבפעם הקודמת שאמרתי לה שאני לא מעוניין לדבר איתה, היא התחננה על נפשה שנשמור על הקשר. ומה זה כל התחנונים הללו שנהיה כל אימת שאפשר ביחד ושאני אבוא לראות את המשפחה שלה. אני לא יכול להבין את ההפרדה הזאת. את הפיצול הזה. זה מעליב אותי מאוד זה גורם לי לצער ולדמעות. ולא לא מדובר פה באהבה נכזבת כיוון שאני באמת לא רוצה משהיא כמוה כחברה, אבל בדיוק כמו שאני יכול לראות אותה עם כל הרוע שלה במצבים אינטימיים רגישים ומלטפים ככה הייתי רוצה שגם היא תראה אותי.

סוד 4

מהרגע שהתחיל הסרט השתדלנו לשכוח את מה שקרה לפניו. נכנסנו לסרט והיא כהרגלה זיינה לי כל רגע את המוח (זאת ההיא לא? איזה מצחיק הוא נכון?). לקראת סוף הסרט ומבלי להרוס למי שעוד לא ראה, הסצנות פשוט גרמו לי לרצון עמוק לבכות. הדמעות התחילו לטפטף להן והגרון הלך ונשבר בחנק הדמעות שהצטברו אצלו. ניסיתי לסובב את הראש לעשות כאילו אני מחפש בתיק אבל העיניים של אניה פשוט לא נתנו לי מנוחה. הסתכלתי על אניה וראיתי את עצמי. רציתי לרוץ למסך ולחבק אותה. לומר לה שאני יודע כיצד היא חשה לומר לה שגם אני חוויתי חוויות. לומר לה שאולי אנחנו יכולים שנינו לתת אהבה וחמלה אחד לשני. והדמעות לא הפסיקו. כשראיתי שהאורות עומדים להידלק הוצאתי טישו, קינחתי את האף וייבשתי את הדמעות שכבר היו על לחיי. היא בטוח ראתה ובטוח הבחינה. אפילו שהיה חושך. יצאנו החוצה הראיתי לה כיצד היא יוצאת לכיוון ביתה ואני, אני הלכתי לאיטי כשגרוני מלא צער, חמלה, אהבה, מיניות ודמעות.