סוף אוגוסט הגיע. אני לא יודע מה זה אומר עלי אבל כבר הרבה שנים שאני שמח על כל יום שעובר וכל חודש שנגמר. אני חושב שחוץ מבני הנוער אין אף אחד שעצוב בסוף חודש אב.

לפני חודשיים התחלתי לעבוד בעבודה נוספת. אם הכול ילך כשורה אני מתכוון להישאר רק בעבודה החדשה הזאת. היא מעניינת ומאתגרת ולמרות שלא מדובר במשכורת עתק כיאה לחלומות שהיו לי מימי הילדות, הרי שבתור נקודת התחלה זהו בהחלט מקום ראוי.

החודש גם סיימתי את המבחנים האחרונים של שנה ג'. מדובר ברגע אדיר שהיה אמור לשמח אותי, אך בתוך כל המערבולת של הבחורה מהפוסטים הקודמים, זה די נעלם.

אם כבר הזכרתי אותה, הרי שהיא די נרגעה מההצקות, למרות שפה ושם נפלטת לה הודעת טקסט על משהו לא קשור רק כדי לפתוח את כל הנושא מחדש.

העולם המיני שלי דומה עכשיו לסטודנט בבצלאל, הרבה עבודת יד אך ללא תערוכה רצינית ומכובדת.

העתיד המיני או/ו הקשר החברי עם בני המין השני לא נראה מבטיח והדימוי העצמי שלי ירוד ממילא.

העובדה שעזבתי חברה (דתית) ונכנסתי לחברה (חילונית), הותירה אותי די בודד באמצע הנהר הגועש כאשר מסביב כולם ממשיכים את חייהם. אני לא מתחרט על ההחלטה אבל בתוצאות, עלי לשאת בכבוד.

על העניין המרכזי בחיי אני בקושי מדבר ולא, זה ממש לא אתם, כי גם עם עצמי אני די מתחמק לעסוק בו. בואו נגיד שאם הייתי עוסק בזה פרויד היה מחייך לעצמו בהנאה.

פסטיבל כוכב נולד, תפס אותי כבכל שנה בצפייה אובססיבית.

אני חושב שמי שבאמת הרוויחה בגמר הזה היא דווקא נינט. אם מארינה הייתה זוכה במקום הראשון, נינט הייתה נזכרת במהירות הבזק בחיים לא מתוקשרים ובהפיכתה למושא אובססיבי משני בלבד להתעסקות של התקשורת. ועל כך תודה למרגול שדחפה את מעודה המוכשר ממילא.

מארינה אכן בחורה מוכשרת מאוד. סנובית לא קטנה אבל כנראה שיש לה על מה. היא לא צריכה את המקום הראשון בשביל להצליח וחוץ מזה שהקפיצה המוגזמת שלה עם היודע שהיא לא במקום הראשון והצחוק המאולץ שלה במסיבת עיתונאים הזכירו לי ילדה מתלהבת שלמרות מימדיה טרם גדלה.

בועז, גם הוא בחור מוכשר עם קול פעמונים שריגש אותי ורבים אחרים כאשר שר לאימו לאחר הזכייה. זה המקום להודות למפיקים הציינים שהיה ברור שייעשו שימוש ציני באימו כדי לסחוט אותנו 'רגשית' ורייטניגית אבל מסתבר שככה העולם עובד.

ושאלה שבאמת מטרידה אותי, מה נסגר עם צביקה פיק, הבן-אדם מוכשר ומשכיל ומה לעזאזל הוא מחפש עם הפוסטמה הזאת שירה מנור, כלומר אני מחזיק ממנו קצת יותר מרמה של פרחה גנדרנית.

עד שאני מסיים את הפוסט ספטמבר כבר הגיע. מחר הילדים חוזרים ללמוד. אני נכנס לדיכאון עבורם. (רק כי אני לא יכול לפספס הזדמנות להיות בדיכאון).

ביום חמישי האחרון הלכתי לאכול באחד מסניפי ה'קרנף' הפזורים בעיר. היה נחמד. אדם מבוגר ובחורה צעירה משחקים משחקי אהבה. היא רווקה והוא גרוש הוא גדול ממנה בלפחות 10 שנים. אני בעצמי משחק איתה במשחקי אהבה-שנאה.

אבל כמו תמיד בחיי כל האהבות מתרחשות אצלי בראש בלבד. ותמיד, תמיד למטרות בלתי מושגות.