יחסית למשהו שאף אחד לא יודע עליו כלום, הלא נודע מטריד את חיינו באופן מטריד.

אני חוזר מהלוויה של בחור צעיר. 40-42 (תלוי את מי שואלים).

כמה ימים לפני ראש השנה היו לו חום שנמשך 5 ימים ללא ירידה. בדיקת דם פשוטה גילתה שיש לו לוקמיה. הוא אושפז ושהה שבוע בביה"ח. התחיל בסדרת טיפולים קיבל דלקת ריאות והיום הוא נפטר.

אלמנה צעירה. 5 ילדים. עשרות תלמידים שחינך במשך השנים. שלושה שבועות והבן אדם הלך.

אם אני אגיד שזה מפחיד זה יהיה פשטני וברור מדי.

מעניין שלא ממש הייתי קשור לאדם הזה. כלומר הוא היה מסוג המורים המאוד קונקרטיים. בא לימד והלך. אפילו במשך השנים שיצא לנו להתראות הוא לא הרחיב מעבר למילות הנימוס המקובלות. בכל אופן הרגשתי צורך ללכת להלוויה שלו.

השתיקה הרועמת נגעה בכל. עשרות אנשים עם לבוש של חול המועד מחגי ישראל שעליהם נאמר: "ושמחת בחגך", מתכנסים בחושך של חורף כשלמולם מוטלת גופה כל-כך חיה וטרייה. בשלב הזה איש גם לא ניסה לחפש מילים מתאימות. האבל היה אמיתי והתדהמה גדולה.

ראש המוסד שבו הוא לימד הקריא את מכתבו של הנפטר לתלמידים:

"הנני העני ממעש... (מתוך תפילות הימים הנוראים)" כתב לתלמידיו, המכתב היה מרגש בתוכנו ולא נראה לי שנותרה עין אחת יבשה מכל עשרות האנשים שהגיעו.

ידעתי שהבחור הזה אכן היה תלמיד חכמים גדול אך היה גם צנוע ועניו ולשמוע את מילותיו הכמעט אחרונות גרם לי לצמרמורת עזה.

התמיהות הרבות שעולות בראשי אינם יכולות להיגמר ב: "ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך"

אני לא פותח במסע אפיקורסי כלל עולמי ואני מתקשה להאמין שהעולם נברא ככה סתם, אבל המחשבות הרבות שבאות בסיטואציות כגון אלו הן רבות, משונות ומפחידות.

אחד הרבנים מנסה לתת תשובה לשאלות שתשאלנה אך נראה כי הוא עושה זאת מתוך מבוכה.

איפה הוא עכשיו? איפה נשמתו, מה קורה והאם באמת הוא ניצב מול שביל מלאכים שמוליכים אותו עד לפרגוד ואשר מאחוריו יושב מי שאמר ונהיה עולם?

ואולי לא קורה כלום. גופתו טמונה באדמה והסוף הפשטני והחלול הזה הוא הוא הסוף האמיתי?

איש עוד לא חזר מהמתים. למה אלוהים לוקח את הטובים. האם באמת כל מי שנפטר הוא טוב?

אחד המספידים אמר שאלוהים עכשיו צוחק כי הוא לקח אליו את הנפטר והוא מרוצה שהוא לידו.

לא קונה את זה.

בכי התמרורים של האלמנה עוד מהדהד בראשי. היא התיישבה על הארץ ומיררה. אבל מה, אלוהים מבסוט כי הנפטר לידו.

לא נראה לי.

אני לא יודע. אני בעצמי מפחד לצאת נגד האמונה הזאת. אולי היא נכונה אולי לא אבל כשנדע באמת זה יהיה מאוחר מדי.

מישהו פעם אמר: אני לא יודע אם יש אלוהים, אבל אם הוא קיים – אכלתי אותה!

אנו יוצאים מרחם אימנו ומתחילים במרוץ נגד הזמן בו ידוע לכולם כי נפסיד אבל אנחנו נאבקים בכל הכוח להישאר חיים.