אני די בהתלבטות לגבי כיצד ואיך עלי להמשיך בקרירה שלי שכמובן טרם הספיקה להיות מוגדרת ככזאת. מצד אחד אני מודע לזה שמתחילים בהתחלה ולכן אני צריך לחרוש את השטח מלמטה, אבל ראבק לשבת מתשע עד חמש בלי לעשות כלום זה משגע אותי.
בענף שלי הוא מאוד עונתי. מה שיכול להיות יום עבודה עמוס בתקופה אחת של השנה יכול להיות חודשיים אח"כ כיום שאתה יושב במשרד ורק מחכה שהזמן יעבור.
אני מרגיש שהחלקים הטובים שלי לא באמת באים לידי מימוש. שבוע שעבר קבעתי פגישה עם אחד המומחים בתחום שבו אני מעוניין לעבוד. הוא רצה 570 ש"ח לשעת ייעוץ. בטלפון השתפנתי ואמרתי לו שאין בעיה אבל אח"כ חשבתי לעצמי שזה יקר מדי ובטח רק פריירים כמוני משלמים סכום כזה לפגישה. הרי הוא לא ימכור לי שם זהב.
אחרי כמה ימים הגעתי למסקנה שאם הוא לא שווה גם 200 ₪ זה יותר מדי ואם הוא שווה את זה ויוכל למצוא לי מקום טוב שווה לשלם גם 700 ₪.
בשל העונה וחוסר הניסיון שיש לי, אני גם לא בדיוק מביא תועלת כספית למשרד בזה שאני יושב כל היום ובוהה במחשב. אין להם בעיה להמשיך להעסיק אותי במשכורת הנוכחית אבל המשכורת הנוכחית מחייבת אותי לעבוד בשני עבודות והעבודה השנייה איננה נסבלת בעליל. בהזדמנות אכתוב עליה קצת.
אתמול בערב כינסתי ראשי צוותים שלי בעבודה השניה שלי (וההבלתי נסבלת).
זה היה אמור להיות מפגש נחמד. בסך הכול פרגנתי להם והראיתי הבנה מלאה למצבם אלא שדווקא הבחורה שנתתי לה את מירב התמיכה במקום שמנהלים אחרים אף לא היו חושבים לעשות את זה, דווקא היא אמרה ליד כולם: 'אתה לא תשב לך רגל על רגל ואני אעבוד פה בשבילך. המקום הזה מת. אני לא רוצה להיות פה. לך יש קרירה אחרת ואתה מצפה שאני אדאג לך לקרירה הזאת'
יותר משהדברים לא היו נכונים באופן אובייקטיבי, הרי שזה כמו לבוא ללכת להיפוכונדר שכל היום עסוק בבדיקות ולהגיד לו שכדאי שישקיע יותר בבדיקות כי הוא לא נראה בריא.
באותו רגע מאוד נעלבתי אבל האמת שעכשיו אני אומר לעצמי – שתלך לעזעזאל. אתה יכול לתת למישהו את כל הנשמה אבל ברגע שהוא ימצא משהו יותר זול או משתלם או נוח הוא לא יהסס לעזוב ולירוק לך בפנים ולשכוח את כל מה שעשית בשבילו.
זה היה לקח הכרחי כדי להזכיר לעצמי לא להשקיע יותר מדי ובטח לא לקחת ללב. זה לא משתלם.
אתמול היא פגשה אותי במסנג'ר.
היא ירתה בלי לפספס: בא לך להיפגש לקפה?
פתאום הרגשתי שאני עלול לחזור איתה אחורה. בלי שהיא או אני התכוונו לזה.
מצטער עניתי לה. בא לי אבל אני לא רוצה ללכת אחורה.